הידיעה שפורסמה הבוקר על מותה של ליאורה ארגמני מסרטן, חנקה בגרון יותר מידיעות דומות על מותם של אנשים מוכרים ממחלה. ולא במקרה.

ליאורה ארגמני ומחלתה הפכו ל"עניין ציבורי" בנסיבות עגומות במיוחד. היא הפכה שלא ברצונה ולא בטובתה לחולת הסרטן שבתה נחטפה לעזה והיא מייחלת לראות אותה כדי להיפרד ממנה לפני מותה. כך נחשפנו כולנו – ואיתנו העולם כולו, כולל נשיא ארצות הברית שהתרגש וניסה לעזור – למצבה הבריאותי של ליאורה ארגמני, להידרדרות המהירה בבריאותה, ולזמן שהלך ואזל.

נועה ארגמני לצד אימה ליאורה (צילום: באדיבות המשפחה)

לא נעים להודות בכך, אבל זה אחד ממאפייני העידן הזה: רק סיפורים מלודרמטיים במיוחד ושוברי לב מצליחים לבלוט ולמשוך תשומת לב בתוך המלחמה האינסופית על תשומת הלב, שמאפיינת את החיים המוצפים במידע בשנת 2024 בכלל, ובישראל בפרט.

הנה ניסוי: גם היום – כמעט תשעה חודשים אחרי שבעה באוקטובר – כמה שמות של חטופים כל אחד מאיתנו יכול למנות מהזיכרון, בלי להיעזר בגוגל? כנראה שכמספר האצבעות בגוף. לא הרבה יותר.

זה אכזרי. זה מדכא. זה שובר לב. אנחנו לא שוכחים אותם, חלילה. אבל בעצם לא זוכרים. החיים ממשיכים, למי שהם ממשיכים.

קשה – בעצם בלתי אפשרי – להבין איך בני משפחות החטופים קמים לעוד בוקר סיזיפי של מאבק, פוסטים ברשתות, מסעי שתדלנות בעולם, וניסיונות נואשים למשוך את תשומת לב ערוצי הטלוויזיה, שאמנם משתדלים להשאיר את עניין החטופים על סדר היום, אבל מתקשים לומר דבר חדש, ומטבע עיסוקם ממשיכים הלאה.

וצריך לומר גם את זה: גורלם של החטופים נתון בידיו של אדם אכזר בשם יחיא סנוואר, שאין לו אינטרס לשחרר אותם. הם חומת המגן שלו.

החילוץ הדרמטי וההרואי של נועה ארגמני היה מרגש כל כך בין היתר כי כולנו נשמנו לרווחה שליאורה ארגמני עוד תזכה לראות את בתה, ושנועה תזכה להיפרד מאמה. השתיים אמנם נפגשו, אבל ספק אם הן זכו לפרידה אמיתית, שכל אמא וכל בת זכאיות להן. פרידה אמיתית כזו נלקחה מהן באכזריות כשנועה נחטפה ממסיבת הנובה לעזה.

במכתב ששלחה ליאורה ארגמני לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, ושריגש רבים בעולם כשפורסם, היא כתבה:

ליאורה ארגמני מתה הבוקר. מגיע לכל החטופים לחזור למקום שאליו הם שייכים, ולהיות מוקפים באהבה.

מחבלי חמאס בבית המעצר בשדה תימן, פברואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

נראה שאין כרגע נושא בישראל שאם יעלה על סדר היום, לא יתורגם מייד ל"קרב גרסאות", ל"מלחמת ספינים", להשמצות ולהשמצות שכנגד, ולניסיונות להפיק ממנו תועלת פוליטית מפוקפקת. והדבר נכון שבעתיים כשמדובר בנושאים בעלי משמעות סמלית, שזוכים מטבע הדברים לתהודה גדולה.

זה בדיוק מה שקרה עם שחרורו מהמאסר של מנהל בית החולים שיפא מוחמד אבו סלמייה. שיפא הפך לאחד הסמלים הגדולים במלחמה. הכניסה של צה"ל לבית החולים – והחזרה המפתיעה אליו מאוחר יותר – משכו תשומת לב רבה בארץ ובעולם.

מה אנחנו באמת יודעים על חלקו של אבו סלמייה בעובדה שחמאס השתמשו בבית החולים כבסיס לפעילות טרור? האם הוא שיתף פעולה עם הטרוריסטים מרצונו או שהדבר נכפה עליו בכוח? איזה מידע הוא מסר בחקירותיו לשב"כ בחודשים שבהם הוחזק בארץ?

האם הייתה עילה אמיתית – ביטחונית, משפטית, מוסרית – להמשיך ולהחזיק בו, מעבר לעובדה שהוא נושא בתואר הסמלי "מנהל בית החולים שיפא"? אולי זה היה בכלל אינטרס ישראלי לשחרר אותו?

הדיון הזה לא נערך וספק אם ייערך. אנחנו לא בעידן של דיונים ענייניים. אנחנו בעידן של מלחמות בוץ.

כך נולד קרב של חילופי האשמות בין ראש הממשלה, שר הביטחון, השר לביטחון לאומי, שב"כ ושב"ס. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שלא ידע ולא עודכן והשחרור לא היה על דעתו, האשים במשתמע את בג"ץ (אלא מה?) והטיל את האחריות על מערכת הביטחון (אלא מה?).

שר הביטחון יואב גלנט גלגל את האחריות לפתחו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. שב"כ האשים את שב"ס, ולהפך. פורסמו סרטונים המציגים את תנאי הכליאה (הטובים או המחפירים – תלוי באיזה צד של חילופי האשמות אתם).

ובן גביר עצמו – שאחראי על שירות בתי הסוהר, ובעיקר אחראי על ניהול סדר יום תקשורתי שמאפשר לו להישאר בכותרות ובאור הזרקורים כמה שיותר זמן – יצא לסיבוב השמצות והטחת האשמות באולפנים השונים, בו האשים את ראש שב"כ רונן בר שהוא "איים עליי ועשה לי את זה בכוונה".

בראיון אמש לערוץ 14, נשאל את השאלה העמוקה והמרתקת האם ראש שב"כ "עשה לו קטע". בן גביר השיב: "חד וחלק. ככה שירות הביטחון שלנו עובד". בן גביר – שיש לו כידוע היסטוריה לא פשוטה עם שב"כ – אף הקטין לעשות וקרא לפיטוריו המיידיים של ראש השירות.

הבוקר הוא המשיך במסע ההשמצות ובניסיון להרוויח עוד כמה נקודות פוליטיות על חשבון ביטחונה ויציבותה של ישראל, ופרסם הודעה ארוכה בפייסבוק שבה הסביר כי "אחת המטרות העליונות שהצבתי לעצמי היא הרעת תנאי המחבלים בבתי הסוהר".

אפשר, כמובן, להתווכח עד קץ הימים מהם התנאים שבהם ראוי להחזיק מחבלים בבתי סוהר. אך האם זו ראויה להיות "מטרה עליונה" של השר לביטחון לאומי? ספק רב. מה גם שדי ברור שמבחינתו כל ערבי הוא מחבל.

בן גביר ממשיך ומסביר איך נלחם לבדו בשב"כ והצליח להרע את תנאי המאסר של המחבלים עד כדי כך ש"מחבלים המשוחררים כיום ממאסר מעידים על כך שלא ירצו לשוב לכלא הישראלי. בתי הכלא של מדינת ישראל הם כבר לא בדיחה עצובה".

איך – על פי בן גביר – הצליח שב"כ למכור לציבור את האשליה שתנאי הכליאה המעולים של האסירים נראים רע בעולם ויובילו להסלמה? בעזרת "תקשורת השמאל" כמובן. את בעיית הצפיפות שהולכת ומחריפה, מציע השר לפתור במהירות בעזרת עונש מוות למחבלים, "חקיקה שגם אליה שב"כ מתנגד בתוקף".

רס"ר (מיל') נדב אלחנן נולר ורס"ן (מיל') אייל אבניאון שנפלו ברצועה ב-1 ביולי 2024 (צילום: דובר צה"ל)

• בקרב שהתרחש אתמול במרכז רצועת עזה נהרגו שני לוחמים מגדוד 121 בחטיבה 8: רס"ר (מיל') נדב אלחנן נולר, בן 30 מירושלים, שהיה סמל מחלקה; ורס"ן (מיל') אייל אבניאון, בן 25 מהוד השרון, שהיה סגן מפקד פלוגה.
  
• רס"ל יהודה גטו, בן 22 מפרדס חנה כרכור, נהרג אתמול מפיצוץ מטען ליד טולכרם. חייל נוסף ביחידת הקומנדו נפצע קשה בפיצוץ.
• לוחמי חטיבת הנח"ל חיסלו חמושים שהתקדמו לעברם ליד רפיח.
• מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו הלילה מטרות שונות במרחב חאן יונס שמהם נורו אתמול רקטות לעבר יישובי העוטף.
• בעזה החלו הבוקר בתיקון מטען ההתפלה למים וביוב. על פי הדיווחים, החשמל יגיע מרשת החשמל הישראלית, מה שכבר גורר גל של ציוצים זועמים מימין.

מפגין מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון אחרי החלטת בית המשפט כי לנשיא ארה"ב יש חסינות, 1 ביולי 2024 (צילום: AP Photo/Mariam Zuhaib)

בעוד שנתיים תציין ארצות הברית 250 שנה להיווסדה, ובעולם כולו יציינו רבע מילניום ללידתה של הדמוקרטיה בעידן המודרני. יש מצב שהאירוע ילווה גם בטקסי אשכבה לדמוקרטיה כפי שאנחנו מכירים אותה. היה נחמד, ביי ביי.

האבות המייסדים של ארצות הברית הציגו לעולם את התשתית לדמוקרטיה, כאנטיתזה לשלטון המלוכני שהיה פופולרי בזמן ההוא. העקרונות המנחים היו, בין היתר: העם בוחר את נציגיו (העם הוא הריבון), וכל בני האדם שווים בפני החוק (שלטון החוק).

אתמול פסק בית המשפט העליון האמריקאי כי אדם אחד הוא בכל זאת מעל לחוק: נשיא ארצות הברית.

בהחלטה תקדימית, שהתקבלה ברוב של שישה שופטים מול שלושה מתנגדים, קבע בית המשפט כי לנשיא ניתנת חסינות מהעמדה לדין עבור כל פעולה שביצע במהלך כהונתו ובמסגרת תפקידו הרשמי. גם אם מדובר בפעולה בלתי חוקית בעליל.

פסק הדין קובע כי החסינות "נחוצה על מנת להבטיח את העצמאות והתפקוד בפועל של הרשות המבצעת, ולאפשר לנשיא לבצע את חובותיו החוקתיות ללא היסוס".

ההחלטה התקבלה בעקבות ערעור של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שטען כי לא ניתן להעמידו לדין על אירועי ה-6 בינואר 2021 בגבעת הקפיטול – לא על ניסיון ההמרדה ולא על הניסיון להטות את תוצאות הבחירות, שניים מהסעיפים בהם הוא מואשם בתביעה שהוגשה נגדו במדינת ג'ורג'יה.

החלטת העליון נתפסת כניצחון משמעותי עבור טראמפ, שככל הנראה לא יועמד לדין בתיק בג'ורג'יה לפני הבחירות בנובמבר הקרוב, אם בכלל.

בית המשפט העליון הגביל את החסינות רק לפעולות רשמיות של הנשיא, כאמור, אולם קבע כי אין לנשיא חסינות על פעולות שאינן במסגרת תפקידו. הוא הותיר לבית המשפט בג'ורג'יה לקבוע במקרה של טראמפ אילו סעיפי אישום חוסים תחת החסינות ואילו לא. למשל, הטלפונים שטראמפ עשה למושלי המדינות בניסיון להניא אותם מלאשר את תוצאות הבחירות במדינתם.

החלטת השופטים – שלושה מהם מינויים של טראמפ – הובילה לתגובות קשות בקרב רבים בארה"ב. "ההחלטה של היום פירושה שאין כמעט מגבלות על מה שנשיא יכול לעשות", הגיב הנשיא ג'ו ביידן, "הפסיקה של בית המשפט העליון שינתה זאת. זה תקדים מסוכן".

שופטת העליון סוניה סוטומאיור, שכתבה דעת מיעוט ביקורתית על החלטת בית המשפט, סיכמה את ההחלטה:

כמסורת, שופטי מיעוט חותמים תמיד את את דבריהם במילים "בכל הכבוד, אני מתנגד/ת". בדעה שכתבה, סוטומאיור בחרה לחרוג מההרגל וסיימה את דבריה במילים: With fear for our democracy, I dissent.

כוכב נבחרת פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו מביע את תסכולו במשחק שמינית הגמר של היורו מול נבחרת סלובקיה, 1 ביולי 2024 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

כריסטיאנו רונאלדו הוא בלי ספק גדול כדורגלני פורטוגל אי פעם, ואחד מגדולי הכדורגלנים בכלל. אבל אתמול היה ממש לא נעים לצפות בו.

רונאלדו שיעבד את משחקה של נבחרת פורטוגל כולה לשאיפה האישית שלו להבקיע שער ביורו הזה. וככל שהוא ניסה יותר, כך השער הלך והתרחק ממנו. כשהחמיץ גם בעיטת עונשין מ-11 מטרים, הוא פרץ בבכי וגרם לכל שחקני נבחרתו לנחם אותו.

למזלו, המשחק בין פורטוגל לסלובניה – שהסתיים בתיקו מאופס – הגיע לדו קרב הכרעה ושוער פורטוגל, דייגו קוסטה, הפגין את אחד ממפגני השוערות הגדולים אי פעם, עצר בזה אחר זה שלוש בעיטות עונשין מ-11 מטרים, והביא במו ידיו את נבחרתו לרבע הגמר.

צרפת של קיליאן אמפבה עלתה אף היא לרבע הגמר אחרי שניצחה בקושי 1:0 את בלגיה. הערב ייפגשו רומניה והולנד (ב-19:00, במינכן) ואוסטריה וטורקיה (ב-22:00, בלייפציג).