אמנם אין נביא בעירו, אבל אני לא מתגורר בוושינגטון, אז אסתכן בתחזית דרמטית: הנשיא ג'ו ביידן יפרוש מהמרוץ. ביום חגה הלאומי של ארה"ב, ה-4 ביולי, זה הנושא החם ואין בלתו.

אני לא קובע שביידן יפרוש מתוך מידע מיוחד מתוככי ההתייעצויות הקדחתניות שמתנהלות כעת בבירה האמריקאית. אני גם לא חושב שההיגיון תמיד מנצח (ע"ע כל מה שכבר קורה בישראל). אני חוזה פרישה של ביידן מסיבה שעשויה להיראות נאיבית במיוחד: הוא כנראה אדם הגון.

אני לא קובע שביידן יפרוש מתוך מידע מיוחד מתוככי ההתייעצויות הקדחתניות בבירה האמריקאית. אני גם לא חושב שההיגיון תמיד מנצח. אני חוזה את פרישתו מסיבה שעשויה להיראות נאיבית: הוא כנראה אדם הגון

אדם הגון יכול להיות עדיין אגו-מניאק – וביידן כנראה גם כזה, בהתחשב בכך שהוא נכנס לסנאט בגיל צעיר להדהים ומאז בקושי עזב את "השירות הציבורי" (ביטוי מכובס לזכות להחליט על אחרים ולגרוף אינסוף כבוד וטובות הנאה). יש פוליטיקאים שהם רק אגומניים – אבל ביידן הוא כנראה גם וגם.

חלק מלהיות אדם הגון הוא לדאוג לזולת, ואולי לחברה שבה אתה חי. בתרחיש קיצוני, לא סביר ומאוד מבורך, אכפת לך גם מכל האנושות, לפחות קצת. יש טיעון חזק שאומר שלמי שאכפת מאמריקה (ומהאנושות) אסור להסתכן בכך שדונלד טראמפ יוחזר לבית הלבן. גם אם הקורא לא מסכים, אין ספק שביידן כן חושב כך. ולכן, בתור אדם הגון, הוא לא יסתכן בכך.

כדי לרדת לסוף העניין צריך להבין את המצב הכללי המוזר מאוד בארה"ב, שלמרות התעמולה של הוליווד היא רחוקה מלהיות מודל להתנהלות חכמה. הפוליטיקה האמריקאית שבורה לא פחות מהישראלית.

בכל הנוגע לאידאולוגיה – ל"נושאים" – לדמוקרטים אמור היה להיות יתרון טבעי, שכן הרפובליקאים נדבקים לעמדות מאוד לא פופולריות באופן מעורר השתאות:

• הם מתעקשים למנוע כמעט פיקוח על נשק בארץ שטופת מעשי רצח המוני.
• הם בזים לשירותי בריאות אוניברסליים.
• הם מתנגדים לזכות לבצע הפלה.
• והם דוגלים במיסוי המבטיח אי שוויון נורא.

אבל בשנים האחרונות הגיע הטרלול הפרוגרסיבי וההגירה המונית – שני נושאים שפוגעים בדמוקרטים – והמצב אוזן כמעט. את מה שנותר סיפקה שיטת האלקטורים שמעניקה לימין השמרני יתרון של כ-5% בגלל ייצוג יתר של מדינות כפריות.

יש טיעון חזק שאומר שלמי שאכפת מאמריקה (ומהאנושות) אסור להסתכן בכך שטראמפ יוחזר לבית הלבן. גם אם הקורא לא מסכים, אין ספק שביידן חושב כך. לכן, בתור אדם הגון, הוא לא יסתכן בכך

אי לכך הבחירות לנשיאות (שיתקיימו בנובמבר) משולות להטלת מטבע ואין לדעת מה יהיה. למרות פערים גדולות בספירת הקולות ברמה הלאומית, במדינות הבודדות שקובעות (כי הם מתנדנדות) – הכל מוכרע על שברירי האחוזים (ובשנת 2000 על כמה מאות קולות בלבד בפלורידה). במצב זה נשארנו עם אישיות, אופי, נרטיבים וספינים, ועוד דברים לא מוגדרים שמגיעים באריזת בולשיט עטופה בשקרים מזוקקים.

הנרטיב שביידן ניסה למכור הוא, שאם משווים בין שני המועמדים, יש מצד אחד מנוול מגעיל ושקרן לעומת בחור רגיל בשם הדוד ג'ו. זה בהחלט צריך להוות יתרון לביידן וב-2020 כך היה (הוא ניצח בכ-8 מיליון קולות – וזכה בנשיאות בגלל כמה עשרות אלפי קולות במספר מדינות מפתח).

אבל הסתרתו השיטתית מעיתונאים, הטעויות המביכות שלו כאשר הוא נאלץ להופיע בציבור, והמצב העצוב שנחשף על במת העימות לפני שבוע, סידרו מחדש את המשוואה: יש לנו כעת, בראייה סבירה של הדברים, מנוול מגעיל ושקרני לעומת בחור רגיל שנראה סנילי. היתרון כבר לא ברור. הסקרים המנבאים בבירור ניצחון למנוול הם עקביים ביותר, ובניגוד להשמצות הם לרוב לא טועים.

אני בהחלט לא מעדיף את המנוול והשקרים, אבל אחרים יפחדו יותר מהחשש לדמנציה, ואני לא באמת יכול להאשים אותם. הסיבה לכך היא שהדבר נוגע למשהו מהותי במצב האנושי: הייחוד שלנו כזן אינו נובע מדבר מה מוסרי (כיוון שאיננו טובים יותר מיצורים אחרים), אלא מיכולת מנטלית גבוהה יותר. גם פשוטי העם מעריכים חוכמה והשכלה (ע"ע ביביזם מן המצוי).

הסתרתו השיטתית מעיתונאים, טעויותיו המביכות והמצב העצוב שנחשף על במת העימות – סידרו מחדש את המשוואה: יש לנו כעת מנוול מגעיל ושקרני לעומת בחור רגיל שנראה סנילי

לא זה המקום לפרט מדוע טראמפ מהווה כזה איום על האנושות. על השחיתות שלו, על אהבתו לדיקטוטרים, על הבוז לאידיאלים, על הבורות והאנוכיות ועל הטמטום המשווע לפעמים, על היעדר כל נורמה או כבוד לדמוקרטיה או חיי אדם – הכל כבר נלעס לעייפה. כל מה שנדרש זה שביידן עדיין יבין את כל זה, יקרא את הסקרים, יקשיב לשוחרי טובתו ויבין שהעסק נגמר.

רשמית הוא עדיין מתעקש, זה נכון. ולבטח כואב לביידן לחשוב שהוא לא יכול יותר להסתיר את פגעי הזמן באופן שירגיע את הסביבה (דבר שבצורה כזו או אחרת רובנו נאלצים לעשות כשאנו חוצים את גיל 40). אבל אני בטוח שהוא יודע שזה נכון.

הנה מה שעל ביידן לעשות: לפרוש מהמרוץ ב-15 ביולי, יום תחילת הוועידה הלאומית הרפובליקאית, שיהיה קרקס הכתרה עלוב למלך עירום במיוחד ויסיט את כל תשומת הלב לדרמה מרתקת של חודש אחד (עד הוועידה הדמוקרטית) בו ייקבע הדור הבא של המנהיגות הנורמלית בארה"ב. הספסל שם די עמוק. אם הדמוקרטים יהיו חכמים, הם יחזרו גם אחרי רפובליקאים מתונים.

אני לא יודע מי צריך להוביל. לכל אחד ואחת (קמלה האריס? ג'וש שפירו? גרצ'ן וויטמר?)  יש יתרונות וחסרונות. אף אחד מהם לא נשמע זקן עייף, ואף אחד מהם לא מהווה איום על יציבות הציוויליזציה האנושית.

זה מה שאדם חכם היה עושה. זה מה שאדם הגון היה עושה. האם ביידן באמת האיש?

לא פגשתיו מעולם (למרות ששמעתי נאום שלו פעם בתור ילד בפילדלפיה בשנות ה-70). עם זאת, כן פגשתי כמה מקודמיו (ג'ימי קרטר, שני ג'ורג' בוש וביל קלינטון) וגם רשימה ארוכה של מנהיגים פוליטיים מכל יבשות תבל (וכל ראש ממשלה בישראל, מלבד נפתלי בנט, מאז יצחק שמיר). זה מספיק כדי לתת לך תחושה בטן די אמינה.

אני לא יודע מי צריך להוביל. לכל אחד ואחת יש יתרונות וחסרונות. אף אחד מהם לא נשמע זקן עייף, ואף אחד מהם לא מהווה איום על יציבות הציוויליזציה האנושית. זה מה שאדם חכם והגון היה עושה

להערכתי הגינות היא מצרך נדיר בקרב פוליטיקאים. דמוקרטיה היא אולי השיטה הפחות גרועה, אבל היא לא נוטה להוציא את הטוב מאנשים. פוליטיקאים רבים ימכרו אותך תמורת עוד יום בשלטון (במקרה של ביבי, עוד שנייה); זה בוודאי תקף לגבי טראמפ – אך לא לגבי הנשיא הנוכחי. ביידן הוא מענטש.

כמה בטוח צריך להיות כדי להסתכן בתחזית? הרי אין 100%. בדרך כלל, סבירות של 80% תספיק כדי לגרום לאדם להטיל את הקובייה. אני שם, בערך, בעניין הזה. אבל אם אני טועה, וביידן נשאר במרוץ, הסיכויים גבוהים עוד יותר שיפסיד. ואני די בטוח שהוא יודע את זה, למרות הכל.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com