תוגת היאפים
זמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1989 ולסדרה "שלושים ומשהו", ששיקפה היטב את מצבם של היאפים התל אביביים על סף שנות ה־90'
זמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1989 ולסדרה "שלושים ומשהו", ששיקפה היטב את מצבם של היאפים התל אביביים על סף שנות ה־90'
לא מזמן העלה נפתלי בנט פוסט, ובו תיאר כיצד שיחה עם מהנדסת תוכנה מבריקה, שסיפרה לו כי היא ומשפחתה החליטו לעזוב את הארץ, הטרידה את מנוחתו.
דיבורים על עזיבת הארץ, כך בנט, הם דבר שמדאיג אותו במיוחד ואסור שיקרה. "אנחנו זקוקים לכל הכישרון והמסירות של עם ישראל, בדיוק *כדי* לצאת מהבור", כתב בנט, וקבע כי אין לו ספק שבפעולה אקטיבית נכונה יהיו 50 השנים הבאות "שנים של בנייה מחדש, חדוות יצירה, ביטחון וצמיחה".
ד"ר יונתן אילן, מרצה בכיר וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה
כאשר מדברים על ביקורו הקרוב של בנימין נתניהו בוושינגטון, עולים על הפרק עסקת החטופים וסוף המלחמה, ופחות סוגיות היום שאחרי, למרות שעניין היום שאחרי הוא מרכזי בלחצים האמריקאיים על ישראל.
וכאשר מדברים על היום שאחרי, חייבים לדבר על חידוש הסטטוס קוו על הר הבית, או גיבוש סטטוס קוו חדש שיקבע שותפות ישראלית-ערבית-מוסלמית בהסדרים על ההר. מכיוון שזה עניין רגיש גם בעולם הערבי/מוסלמי, יותר פשוט לשקם את הסדרי הסטטוס קוו עם ירדן והווקף בגיבוי ציר מדינות ערב המתונות, ומעצמות מוסלמיות כמו אינדונזיה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
על שאלה אחת לא מצליחים שרים וחברי כנסת, שופריהם ומכונות הרעל וההסתה שלהם לענות: בשביל מה הם עדיין נאחזים בשלטון?
ברור שהם רוצים שלטון. ברור שהם רוצים כסף, כוח, כבוד וכרטיס חינם לרעייתי לכל העולם. ברור. אבל בשביל זה ממשלה נשארת בשלטון?
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
ביידן היה ועודנו נשיא ענק. באופן בו טיפל באיום הכי חמור ביובל האחרון למלחמה גרעינית, תוך בידוד רוסיה וניטרול בפועל של סין וזאת ללא התדרדרות למלחמת עולם שלישית (לצד כל יתר הרודנים). הוא הצליח לשלב בין רפורמה סביבתית אדירה ויצירת מאות אלפי משרות ובכך התווה תקווה לכדור הארץ לאחר שנות טראפ-בולסנרו. ההיסטריה בתוך המפלגה הדמוקרטית שמועצמת עוד יותר כאן בישראל, תעבור. הבט על התמונה הגדולה וזכור את אזהרות הסקרים מפני תבוסת ביידן בבחירות הקודמות וההבטחה לגל אדום שנבלמה בענק. כל מי שקורא להפלתו של ביידן גורר את המפלגה לתהומות שמהם באמת לא תוכל לצאת.
כותב פועל עבור מפלגה דמוקרטית. כל מאמרים שלו מכוונות נגד טראמפ. הם מלאים בשקרים, חצאי אמת, וסילוף אובדות. אדם מאוד לא אמין. בהיסטוריה טראמפ ירשם כנשיא הכי טוב שהיה בארה"ב ב-100 שנים האחרונות אחרי רונלד רייגן. ביידן ירשם כאסון הכי גדול בכסא של הנשיא ב-100 שנים האחרונות. בדומה לקרטר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום יונתן, בכתבה שלך מוצגים שיקולים אישיים-משפחתיים בלבד, בלא שום אזכור למי שנשאר מאחור – משפחתך, חבריך, ושאר הישראלים. אתה מעיד על המקצועות של אשתך ושלך, מהם עולה האפשרות שלכם לרדת מהארץ – ומה יעשו אלו שאינם דוברי אנגלית או שפה אחרת? שעבודתם תלויה במשק המקומי ולא ניתן להמירה לחו"ל? ומה יעשו אנשים שלא מוכנים לוותר על משפחותיהם מאחור?
הפעולות שאתה מציע ממילא נגזרות מהשיקולים – פעולות אישיות, בלתי-חברתיות בעליל. הבחירה הראויה היא להתעקש להישאר ולשנות מבפנים.