השופט יצחק עמית עשה שגיאה, ככל הנראה בהיסח הדעת. קורה. אפילו לשופטים עליונים. לא בעניין מהותי, לא בעניין של חיים ומוות, לא בעניין שאינו בר תיקון. אבל שגיאה.
ביום ראשון השבוע הוא כתב "כמבוקש", כפי שנעשה אין־ספור פעמים בהחלטות טכניות בהליכים שונים. מההחלטה עלה שבית המשפט העליון אישר לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ייצוג נפרד בעתירה מסוימת, שבה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה לא אישרה לו ייצוג נפרד. אם בית המשפט היה נותן החלטה כזו במכוון ולא בשוגג – זוהי דרמה.
אבל עמית כמובן לא התכוון לתת החלטה מהפכנית שכזו, ובוודאי שלא באופן הזה, בהיסח הדעת, בהחלטת ביניים טכנית, באופן בלתי מנומק. למוחרת היום, כשהבין את הטעות, פרסם החלטה "מבהירה".
"נוכח אי בהירות ביחס להחלטתי", הוא כתב, "מובהר בזה כי אין לראות בהחלטה הנ"ל, שניתנה בדן יחיד, משום היתר לייצוג נפרד, עניין שמסור ליועצת המשפטית לממשלה או להחלטה מפורטת של המותב שידון בעתירה". ובקיצור – אין מה לראות כאן, אפשר להתפזר.
שתי ההחלטות ניתנו במסגרת שתי עתירות – של התנועה לאיכות השלטון ושל סיעת העבודה – המופנות נגד החלטות שקיבל בן גביר בעניין רישוי כלי נשק, בהן ההחלטה להעניק רישיונות לנשיאת נשק למבקשים שעניינם נבחן על ידי מי שלא היה מוסמך לבחון ולהחליט בבקשות; וכן החלטה להקל את הקריטריונים למתן רישיונות נשק, שהביאו להצפה במתן רישיונות נשק.
העתירות הוגשו בחודש ינואר השנה ועד עתה לא עלה בידה של פרקליטות המדינה להגיש תגובה לעתירות בשם השר בן גביר, המשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל והיועצת המשפטית לממשלה. בסופו של דבר לשופטת דפנה ברק־ארז נמאס והיא הורתה להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב. הדיון הזה אמור להתקיים בעוד כשלושה שבועות, בהרכב שבראשו הוצב השופט עמית.
הפרקליטים צריכים להציג עמדה קוהרנטית, שמצד אחד מתכתבת עם מדיניות רשויות השלטון, ומצד שני עם שלטון החוק. בלא מעט מקרים שני הקטבים הללו מתנגשים זה בזה
ההתנהלות יוצאת הדופן סביב שאלת ייצוגו של השר בן גביר בעתירות הללו פותחת צוהר לקשיים העצומים המלווים את עבודת מחלקת הבג"צים בפרקליטות ואת עבודתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, בייצוג גורמי הממשלה בקדנציה הנוכחית בבג"ץ.
זה לא שממשקי העבודה בין השרים ומשרדיהם לבין הפרקליטות חורקים; במקרים מסוימים זהו שדה קרב של ממש. הפרקליטים צריכים להציג עמדה קוהרנטית, שמצד אחד מתכתבת עם מדיניות רשויות השלטון, ומצד שני עם שלטון החוק. בלא מעט מקרים שני הקטבים הללו מתנגשים זה בזה.
הפערים הרחבים – שלעיתים אינם ניתנים לגישור – בין עמדת היועצת המשפטית לממשלה בנוגע לעתירות מסוימות לבין עמדת השרים, הובילו את היועצת להתיר לשרי הממשלה הנוכחית במקרים רבים ייצוג נפרד על ידי עורכי דין פרטיים. אלה ייצגו את הממשלה ושריה בשרשרת של עתירות – מבג"ץ עילת הסבירות ובג"ץ הנבצרות, והתיקון לפקודת המשטרה ועד לגיוס תלמידי הישיבות.
במידה רבה בהרב־מיארה משלמת כעת במסגרת הדיון בעתירות בעניין רישיונות הנשק את מחיר גישתה הליברלית במתן היתרים לממשלה לייצוג נפרד, כל אימת ששרי הממשלה מחליטים להחזיק בעמדה שלא ניתן להגן עליה מבחינה משפטית.
"ההחלטה להתיר ייצוג נפרד נתונה לשיקול דעת היועצת המשפטית לממשלה והיא הגורם שיקבע אם להיעתר לבקשה כזו, כמו את האופן שבו תוצג עמדה כזו"
זה לא אמור להתנהל ככה. המבחן למתן היתר מטעם היועצת לייצוג נפרד איננו עצם קיומם של חילוקי דעות בין הדרג הפוליטי לבין הייעוץ המשפטי. אם זה היה המצב, היו הפוליטיקאים יכולים, במחי התנגדותם לעמדה המשפטית של היועצת, לקבל אוטומטית היתר לייצוג משפטי פרטי ובכך להביא ליישום דה פקטו של חזון העוועים מבית לוין–רוטמן, המכונה "חוק היועמ"שים".
למעשה, המקרה היחיד הזכור ב־18 החודשים האחרונים שבו היועצת סירבה לבקשת הממשלה להתיר לה ייצוג נפרד היה במסגרת העתירה נגד החלטת הממשלה מחודש אפריל, שבה החליטה הממשלה להרחיב, על דעת עצמה, את הייצוג הנפרד שהתירה היועצת לממשלה בעתירות בעניין גיוס תלמידי הישיבות, כך שעורך דין פרטי ייצג גם את צה"ל ומשרדי הממשלה באותן עתירות.
(גילוי נאות: החתום על הכתבה ייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית" בעתירה נגד החלטת ממשלה זו). הממשלה ביקשה כאמור ייצוג נפרד גם בעתירה הזו, אך היועצת השיבה בשלילה.
פסק הדין נגד החלטת הממשלה הזו היה חלק מהעתירות בעניין הגיוס. גם העתירה בעניין זה התקבלה, וממלא מקום נשיא העליון השופט עוזי פוגלמן, שכתב את פסק הדין בשם תשעת שופטי ההרכב, ציין: "ההחלטה להתיר ייצוג נפרד נתונה לשיקול דעת היועצת המשפטית לממשלה והיא הגורם שיקבע אם להיעתר לבקשה כזו, כמו את האופן שבו תוצג עמדה כזו – בצירוף עמדה בכתב, בעל פה, או בייצוג נפרד".
לא רק שלא הממשלה קובעת לעצמה אימתי תזכה לייצוג על ידי עורך דין פרטי, אלא שגם היועצת צריכה לפעול בהתאם לכלל שלפיו רק במקרים חריגים ונדירים יתאפשר ייצוג נפרד. אסור שהחריג הזה יהפוך למעין נורמה מאחר שמשמעותו היא שהמדינה אינה מדברת בקול אחד בבית המשפט, ואת האנומליה הזו צריך לצמצם למינימום האפשרי.
זוהי נקודת מבחן נוספת עבור היועצת: החלטתה תאותת למערכת הפוליטית אם היא אכן "מורתעת" ביחס למידה שבה היא מאפשרת לשרים להיעזר בעורכי דין פרטיים
במקרה של עתירת רישוי כלי הנשק, היועצת התעכבה במשך חודשים ארוכים בקבלת החלטה בשאלה האם בן גביר יזכה לייצוג נפרד. סוכן הכאוס המיניסטריאלי לא חיכה ופנה לעו"ד דוד פטר מ"פורום קהלת" שהחתים אותו על ייפוי כוח ופנה על דעת עצמו לבג"ץ.
בבקשה שהוגשה לבית המשפט התבקשו השופטים "להורות למזכירות בית המשפט" לרשום את פטר כבא כוחו של השר, וזאת בנימוק שהיועצת המשפטית לממשלה "סיכלה את יכולתו של השר לקבל ייצוג משפטי". מבחינתו של בן גביר, מדובר בהזדמנות נוספת לשגר חיצים כלפי היועצת המשפטית לממשלה, הפרקליטות ומוסדות שלטון החוק כולם.
לאחר שהשופט עמית הבהיר כי ממילא בשבתו כדן יחיד הוא לא יכול להתיר בשם הרכב השופטים ייצוג נפרד לשר – מה גם שמדובר בהחלטה המצויה בסמכותה של היועצת המשפטית לממשלה – פנה עו"ד פטר להרכב כולו כדי שיתיר לו לייצג את בן גביר. אתמול (שלישי) הורה ההרכב כולו כי היועצת המשפטית תודיע עד ליום ראשון הקרוב אם היא מאשרת ייצוג נפרד לשר לביטחון לאומי.
זוהי נקודת מבחן נוספת עבור היועצת: החלטתה תאותת למערכת הפוליטית אם היא אכן "מורתעת" ביחס למידה שבה היא מאפשרת לשרים להיעזר בעורכי דין פרטיים, או שמא היא ממשיכה להחזיק בעמדה המשפטית המתבקשת בעניין זה, גם במחיר חיכוך מתמיד עם לשכות השרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לא מובן מה הבעיה: היועמ"שית אמורה לייצג את "האינטרס הציבורי" במשמעותו הדמוקרטית ולא את גחמותיהם הלא-חוקיות של השרים/ות. בבית המשפט נציג היועמ"שית ייצג את האינטרס הציבורי והשר/ה ייצג את עצמו, ללא ייצוג משפטי חיצוני. המדינה הדמורקרטית לא !!! אמורה לייצג את המשתמשים בערכיה, חוקיה ומוסדותיה בניגוד לחוק, במטרה להרוס אותה.