גיבור ספרו של אלן איסלר, "הנסיך של שדרות ווסט אנד", הוא ניצול שואה המתגורר בבית אבות בניו יורק. הספר עוסק בהכנות הדיירים להעלאת המחזה "המלט" של שייקספיר. רק בסיומו נחשפת האמת הנוראה, ממנה, בשונה מזרועות הנאצים, לא עלה בידי גיבור הספר לחמוק.
מתברר שעם עלות הנאצים לשלטון הוא, עיתונאי ומשפיען, לעג לכל החששות, אטם אוזניו משמוע את הקולות ואת עיניו מלראות את המראות הברורים. תחת זאת נאם, כתב, נימק ושכנע את זולתו ואת עצמו שדבר לא השתנה וכי שום סכנה אינה מרחפת מעל היהודים. הוא נמנע מלחלץ את בני משפחתו כשעוד ניתן היה. סופו של דבר שהם נספו. בנו נרצח לנגד עיניו. הוא עצמו, כאמור, הספיק לברוח.
ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.
פרסום ראשון (ואחרון): המלצות הוועדה לחיזוק הביטחון הלאומי על ידי מיתוג מחדש של משרדי הממשלה
"אנחנו צריכים ללמוד להתאבל לגמרי אחרת" – זאת כותרת כתבה מאלפת מאת איתי משיח, שהתפרסמה ב"מוסף הארץ". התמודדות עם צער עמוק, נאמר בכתבה, דורשת קהילה.
איתי משיח מספר על טקסים וסדנאות של אבל קהילתי שהחלו להגיע מאמריקה לארצנו בעשור האחרון. ד"ר לייה נאור היא בין הפסיכולוגים שדבריהם מצוטטים בכתבה. היא הקימה כבר ב-8 לאוקטובר בחוות רונית "מרחב מרפא" לשורדי הנובה. לדבריה, "אמנם יש לנו ביהדות פלטפורמה חכמה מאוד לאבל, אבל גם שם אנשים נבוכים, לא יודעים מה לעשות, מה להגיד ואיך להתנהג. והדברים האמיתיים לא מדוברים".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
לאחר הכישלון של ג'ו ביידן בעימות הראשון לנשיאות, גברו ההתקפות מהימין עליו ועל יחס ממשלו למלחמת ישראל בחמאס. זיכרון התמיכה שביידן ביטא מייד לאחר הטבח של השבעה באוקטובר נחלש, וההגבלות שממשלו מטיל על ישראל מקבלות יותר ויותר תשומת לב בדיון הציבורי.
מאמריהם של ד"ר לי-און הדר ב"דיומא" ושל ד"ר שגיא ברמק ב"מקור ראשון" הם דוגמאות טובות לז'אנר האמור.
עומר בלסקי מנהל עסק לייבוא ציוד כבד ועבודות פלסטיקה, בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ממכללת וסאליוס בבריסל, ותואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת רייכמן. נשוי ואב לשלושה ילדים. ספקן, פרגמטיסט וליברל.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עוד מאמר שקורא לראשי ארגון המחבלים ביבים שקרניהו לעזוב את הארגון. תן לי סיבה הגיונית אחת לעשות זאת – יש להם חמישים אלף שקל ברוטו משכורת מובטחת עד אוקטובר 2026, כל הוצאותיהם מכוסות בידי המדינה משום שהם שרים וסגני שרים, אפילו מוצרי חשמל וטכנולוגיה לבית הפרטי הם יכולים לקנות על חשבון תקציב "קשר עם הבוחר" שניתן לכל חבר כנסת. יש להם דלת פתוחה לעסקאות שוחד עם חברות כלכליות מסוגים שונים, משום שהם נמצאים על ברז ההחלטות. למה להם לוותר על כל הטוב הזה?
התסכול המובן מהממשלה הכושלת וההרסנית הזו מוציא מאנשים אמירות ממש מטומטמות. אני לא יודע אם זה יותר מעליב לאזרחיה האומללים של צפון קוריאה, או לאינטליגנציה של מי שזה מנסה לשכנע אותו. ואני חושש מאוד מהלך הרוח שמייצר "חדר ההדים" של תומכי המחאה.