לפני שלושה עשורים, בשעה שמפגיני כיכר ציון נשאו כרזות בהן יצחק רבין לבוש במדי חייל אס-אס וכינו אותו "בוגד", נותר בנימין נתניהו על הבמה והוסיף לשלהב את ההמון. נכון, הוא לא אמר במפורש את המילה, אבל גם לא טרח להדוף את ההסתה והשיסוי שניגרו מכל עבר.

והנה, כמעט שלושה עשורים עברו ומכונת הרעל – לא רק שלא חדלה, אלא אף העלתה הילוך לקראת שירת הברבור של נתניהו בשלטון. הציבור, ממוקד מטרה להשיב את המנדט לעם, החל את הספירה לאחור, בחודש שנותר עד סוף מושב הכנסת ב-24.7.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.

חברתי מנוער ציפורה העריכה באוזניי שלבנימין נתניהו יש אינטרס להמשיך את המלחמה, וכמה משפטים אחר כך אמרה שלא נעים לה להפגין כשחיילים מסכנים את חייהם.

נשגב מבינתי כיצד אשת עסקים ממולחת לא תופסת את הפער בין שתי האמירות, ומוותרת מראש על אמצעי ההתנגדות היחיד שעומד לרשותה. האם היא לא מבינה שכאשר היא מתיישרת עם "זה לא הזמן", בעוד שלשלטון זה בדיוק הזמן, כל הזמן – היא מאשרת לו לפעול ככל העולה על רוחו, ללא מגבלות, בכל תחום?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

לאחרונה הפכה ארמניה למדינה ה-145 שמכירה במדינת פלסטין – תוך כדי שישראל נאבקת נגד חמאס בעזה. מצד שני, בשנה שעברה סבלו ארמנים מטיהור אתני נורא מידי אזרבייג'ן, שהתחמשה במידה משמעותית על ידי ישראל.

אפשר לחשוב ששתי האומות מסוכסכות. אבל מתחת לפני השטח מופיע סיפור אחר.

גריגור הובהניסיאן הוא שגריר ארמניה לשעבר בארצות הברית ובמקסיקו, ושירת כסגן שר החוץ.