"איך ייתכן שאחרי עשרה חודשים של קשר אישי, שהלך ונבנה והתעצם, והתחשל ברגעי מבחן לא פשוטים שעברנו, פתאום הכל יתנתק לחודשיים שלמים? מה זה יעשה לתלמידים שלי?", שואל ד', מורה מנוסה מאזור הכרמל.

מאות אלפי תלמידים יוצאים בימים אלה לחופשת קיץ ארוכה, ומציבים בפני מחנכיהם דילמה דומה לזו שמתחבט בה ד': איך לשמר את הקשר עם תלמידיהם גם בחופש, איך לשמור עליהם מרחוק, במינון מופחת כמובן אבל מדויק ככל שניתן. מתי להרים טלפון מתעניין, מתי לשלוח הודעה דואגת ומכוונת, "רגע לפני שהאלכוהול מתחיל לזרום בדם", כפי שד' מגדיר יפה, ולא רגע אחרי, כשכבר מאוחר מדי.

מאות אלפי תלמידים יוצאים בימים אלה לחופשת קיץ ארוכה, ומציבים בפני מחנכיהם דילמה דומה לזו שמתחבט בה המורה ד': איך לשמר את הקשר עם תלמידיהם גם בחופש ולשמור עליהם מרחוק

השנה – אחרי ששגרת חייהם של עשרות אלפי תלמידים שובשה קשות, לשון המעטה, ומוריהם מקהילות המקור המפונות בדרום ובצפון עבדו קשה מאוד כדי לשמור אותם בכל זאת בתלם איכשהו – לשימור הקשר בחופש יש חשיבות מיוחדת, גדולה עוד יותר מהרגיל.

ארוך מדי, כפי שיש מי שטוען, או אולי דווקא לא, החופש הגדול הוא פרק זמן חשוב ואינטגרלי בלוח השנה, חיוני לתלמידים ולמורים כאחד למנוחה, להתרעננות ולטעינת מצברים.

אלא ששרירותו בלוח השנה קוטעת לא פעם באחת תהליכים חינוכיים ורגשיים חיוניים, שקשה מאוד לתחום בזמן. למבוגרים אין בעיה בדרך כלל לעצור קשר למשך חודשים בנסיבות החיים – כולנו עסוקים ורצים. למי לא יצא לחוות בלי כוונה ניתוק מגע זמני מחברים, ואז לשוב ולחדש את הקשר בדיוק מאותה נקודה שבה נעצר. אבל לבני נוער, במיוחד נערות ונערים במצבי סיכון, אבל לא רק הם, קשה הרבה יותר לחוות ניתוק שכזה, בוודאי ממבוגר משמעותי.

מחנך שבנה וטיפח במשך חודשים קשר אישי מצמיח עם תלמיד, ואז החופש כופה את ניתוקו לזמן ארוך, יתקשה לשחזרו מאותה נקודה ב-1 בספטמבר, אלא אם יקפיד לעבור בתחנות קשר גם לאורך החופשה.

כמובן, החופש הגדול מזמן מאליו הסתבכויות למיניהן, קלות יותר וכאלו שקלות הרבה פחות ונוגעות בפלילים. קשה להתיימר למנוע את כל האירועים הללו, ובכל מקרה הילדים הם כמובן ילדים של הוריהם לפני הכל. מורים לא אמורים ולא יכולים להחליף את ההורים ולמלא את אחריותם הראשית. אבל בתפיסת הכפר השלם, גם למחנך יש חלק בלתי נפרד במארג שמקיף את הילד, הוא תמיד נוכח כ"משלים סמכות הורית", ובנקודות מסוימות עשויה להיות לו השפעה גדולה יותר.

מי לא חווה ניתוק מגע זמני מחברים, ואז חידוש הקשר מהנקודה בה נעצר. אבל לבני נוער, במיוחד נערות ונערים במצבי סיכון, קשה הרבה יותר לחוות ניתוק שכזה, בוודאי ממבוגר משמעותי

לפעמים דווקא מסר מרגיע ומנחם ממחנך שבן נוער מעריך, יעצור אותו לפני הסתבכות מיותרת. קשר רציף ביניהם לאורך הקיץ אף ימנע ממנו מלכתחילה מלפסוע בנתיבים בעייתיים, שאח"כ בשנת הלימודים יהיה צריך לעמול קשה כדי להסיטו מהם בחזרה.

חשוב לומר, שמירת הקשר אסור שתפגע באיכות החופש וההפוגה שהמחנכים זכאים לה, ובדין, אחרי עשרה חודשים של עבודה מאומצת בתנאים לא משופרים. לא הוגן ולא נכון להטיל עליהם אחריות פורמלית על התלמידים גם בחופש. חלקם הגדול בלאו הכי יקפידו על קשר, מתוך תחושת אחריות ושליחות שמראש הניעה אותם לתוך המקצוע, ושלא על מנת לקבל תמורה. אבל מי מהם שיחוש שהוא חייב ניתוק מוחלט לפרק זמן מסוים של החופשה, צריך לאפשר לעצמו את הניתוק הזה בלי שום נקיפות מצפון. אין כאן שחור ולבן, חייב להיות מרחב להכרעת המורה על בסיס תחושה אישית, שיכולה להשתנות גם משנה לשנה.

בכל מקרה, הקשר בחופשה אינו דומה במאפייניו ובתכיפותו לזה של שנת הלימודים – אין מחויבות של למידה ואין צורך לעמוד בסטנדרטים נגזרים. יש מקום לשיח אחר, רגוע ונינוח, שמזקק לבני הנוער את ליבת היחסים: יש מבוגר משמעותי שמאמין בהם בכל רגע, וגם כשאין לו שום מחויבות, חשוב לו לעצור ממרוץ חופשתו שלו ולוודא מה שלומם, איך הם מרגישים ומה בדיוק עובר עליהם. קשה להמעיט בתרומה של זה לתחושת השייכות של התלמיד, ולמחויבות ההדדית שהוא חש בתורו.

איך לשמור על הקשר בפועל? זו בחירה אישית של כל איש חינוך, גם המינון וגם אופן הביצוע – לא חסרות דרכי תקשורת, ובלבד שהדבר אינו פוגם באיכות המנוחה שלו. העיקר שהקשר נשמר באופן מורגש, אם המורה החליט שהוא משמרו.

אין בחופשה מחויבות למידה. יש מקום לשיח אחר, רגוע ונינוח, שמזקק לנוער את ליבת היחסים: יש מבוגר משמעותי שמאמין בהם בכל רגע, וגם ללא מחויבות עוצר לוודא מה שלומם

כדאי שגם משרד החינוך יכיר השנה בחשיבות העניין, אפילו ייתן לכלל המורים מענק צנוע מיוחד להוקרה על שמירת הקשר בקיץ. דמיוני משהו, אני יודע, אבל זו יכולה להיות מחווה נאה לאות להכרת המדינה בתרומה הלאומית-חברתית של מורי ישראל ובמאמץ הכביר שהשקיעו בשנה החולפת. בייחוד מחנכים שפונו מהדרום ומהצפון, אבל המשיכו במסירות לשאת בעול ולשמש כתובת לתלמידיהם באשר הם, לפעמים תוך נסיבות אישיות כמעט בלתי אפשריות.

דמיוני, אבל עוד לא מאוחר.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)