דן ראד'ר, 1993 (צילום: AP Photo/Marty Lederhandler)
AP Photo/Marty Lederhandler
דן ראד'ר, 1993

מי זה בכלל דן ראד'ר

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1989, השנה בה החלו להצטבר העדויות לפיהן דן ראד'ר, מגיש החדשות של רשת סי-בי-אס, איבד את אחיזתו במציאות

על סמך עדויות נסיבתיות ההולכות ומצטברות על שולחנו של לורנס טיש, בעל הבית של רשת הטלוויזיה סי-בי-אס, מאבד דן ראד'ר, שדר החדשות החשוב של הרשת, את אחיזתו במציאות.

עיתוני הענף והרכילות הצפופה של ניו־יורק זהירים בניסוחיהם – הם לא יקראו לראד'ר משוגע בפניו – אך מכיוון שהאנגלית המודרנית מותירה תחום תמרון ללשון הרע והוצאת דיבה, נאמרו על ראד'ר הדברים הבאים: שהמעלית שלו אינה מגיעה לקומה העליונה; שהגבינה שלו החליקה מהקרקר; שחסר לו בורג.

אם זה היה תלוי בטיש, היה ראד'ר מקבל את נשיקת המוות עם מאות העובדים האחרים שפונו ממפקדת סי-בי-אס בניו יורק בסיבוב קיצוצים וייעול גדול שהתרחש שם לא מזמן. אלא שבאותו זמן היו אחוזי הצפייה בראד'ר בשיאם, וטיש ידע לתרגם את התועלת לסנטים ולדולרים.

מגיש החדשות דן ראד'ר מגיש את חדשות הערב של רשת CBS ב-1991 (צילום: AP Photo/Mario Suriani)
מגיש החדשות דן ראד'ר מגיש את חדשות הערב של רשת CBS ב-1991 (צילום: AP Photo/Mario Suriani)

מכל הפרימדונות המגלומניות הגודשות את התדרים, ראד'ר הוא העוף המוזר מכולם. בריאנט גאמבל, מלך הבוקר של NBC, הריץ השנה מזכר פנימי על חבריו לעבודה, בו הוא קרע אותם אחד אחד. המכתב דלף לעיתונות, וגאמבל נאלץ להתנצל בפני לא מעט קולגות זועמים

טד קופל חולש על שעות הלילה המאוחרות. פיטר ג'נינגס הוא התשובה של ABC לראד'ר, והוא כה מוכשר ונחשב, שלאחרונה נראה כי ראד'ר הוא התשובה לו. כל פרשי הלימוזינות הזוהרים האלה, המונעים על ידי משכורות שש ספרתיות, לוקים בהתפרצויות אגו אלו ואחרות, אך יחסית לראד'ר, הם נחשבים שפויים, אם לא הגיוניים.

מכל הפרימדונות המגלומניות הגודשות את המסכים, ראד'ר הוא העוף המוזר מכולם. אך כל זמן שהנושא היה מוזרויותיו הבסיסיות והעונתיות של ראד'ר, עמדה סי-בי-אס כחומה בצורה סביבו

כל זמן שהנושא היה מוזרויותיו הבסיסיות והעונתיות של ראד'ר, עמדה סי-בי-אס כחומה בצורה סביב האיש שעליו הוטלה המשימה למלא את נעלי הבית של אלוהים. אלוהים הוא וולטר קרונקייט, ולפי האופן בו מדשדש ראד'ר בנעליו, ברור לגמרי שרגליו אינן גדולות דיין. מה שלא עמד לדיון ולביקורת, היה הרקורד העיתונאי המוצק שלו.

אמרו עליו הרבה דברים, אבל אחרי הכול, ספק אם היה שם מגיש חדשות עם רקע כה רחב ואיכותי ככתב שטח. ראד'ר ידע מתי לפנות את הכורסה הנוחה בניו יורק ולצאת לשטח להביא כתבות; ראד'ר דיווח ממקום ההתרחשות. הצופים אהבו את זה, המפיקים אהבו את זה וגם המפרסמים לא התלוננו. עכשיו זרק ה"ניו יורק פוסט" כתם בוץ ריחני על הרקורד המקצועי הזה.

דן ראד'ר עם וולטר קרונקייט במסיבת העיתונאים בה הודיעו כי ראד'ר ייכנס לנעליו של קרונקייט כמגיש חדשות סי-בי-אס, פברואר 1980
דן ראד'ר עם וולטר קרונקייט במסיבת העיתונאים בה הודיעו כי ראד'ר ייכנס לנעליו של קרונקייט כמגיש חדשות סי-בי-אס, פברואר 1980

מי שראה ב"מבט שני" את כתבתו מאפגניסטן של רון בן ישי, חווה את הריגושים שהביא ראד'ר לצופיו מאפגניסטן. זה היה בסוף הקדנציה שלו ב"60 דקות", ממש בימים בהם הייתה צריכה סי-בי-אס להתחייב על האיש שיחליף את קרונקייט. ראד'ר הסתנן לאפגניסטן כדי לדווח על מלחמת המוג'אהידין בסובייטים.

עם צוות צילום ונעזר בשירותי סבלות מקומיים, חצה ראד'ר את הגבול מפקיסטן וצעד ברגל עשרות קילומטרים כדי להגיע אל אזורי הקרבות. מההיבט האישי־פיזי, זו הייתה משימה מסוכנת ומתישה; כתב מהשורה הראשונה מסתכן כדי להביא סיפור חדשותי חם תחת אש. ראד'ר צעד והשתרך בהרים עד שהגיע ושידר.

ראד'ר חצה את הגבול מפקיסטן וצעד ברגל עשרות קילומטרים כדי להגיע אל אזורי הקרבות. עכשיו בא ה"פוסט" ואומר שראד'ר קנה סרט מצולם של קרבות בין המורדים לפולשים, שצולם בזמן שבו לא היה באפגניסטן

כדי להשתלב בנוף המקומי וכדי לא להיראות כמודעה מהלכת של ראלף לורן, לבש ראד'ר את הבגדים המקומיים, כולל הכובע והמכנסיים הרחבים, וכך עמד ושידר, כשההרים בוערים מאחוריו ומסר כי טנקים סובייטיים דולקים אחרי המורדים. מבקרי הטלוויזיה האמריקאים לעגו למה שלבש, וניסיונו להעביר לצופה את האופנה המקומית אכן היה נלעג. אך מבחינה עיתונאית טהורה, השיג המסע את שלו.

ראד'ר חזר מאפגניסטן היישר אל כיסאו של קרונקייט. עכשיו בא ה"ניו יורק פוסט" ואומר שראד'ר קנה סרט מצולם של קרבות אש בין המורדים לפולשים, סרט שצולם בתקופה שבה לא היה באפגניסטן. זה גילוי שאם יאומת, עלול לנסר את הרגל האחרונה בכיסאו של ראד'ר. החקירה הפנימית בעיצומה ולמסקנותיה תהיה השלכה ישירה על עתידו של ראד'ר.

ביום שישי, ה־6 במרס 1981, היישיר וולטר קרונקייט בפעם האחרונה את מבטו הסמכותי אל המצלמה, אמר, "And that's the way it is", שבתרגום חופשי זה "זה המצב", או "כך זה עכשיו", וחתם פרק איכותי ומרגש בסיפור חייה המשותפים של אמריקה עם הטלוויזיה שלה. קרונקייט יכול היה לצאת מגדרו כדי להציג את יורשו, משהו בנוסח "המפתחות בפנים, דן", אך הייתה לו בעיה אמיתית עם פרידה סופית.

היה לו הסכם ארוך עם סי-בי-אס, לפיו הוא יכול לחזור ולהפקיע זמן מסך באירועים מיוחדים כמו בחירות, מלחמה או שלום, ולקרונקייט הייתה כל כוונה בעולם להשתמש בזכות הזאת. הוא הבטיח כי "שדרים ותיקים אינם נמוגים, הם משדרים עוד ועוד", אמירה שהכניסה את ראד'ר ללחץ נוסף, וכי "ביום שני יהיה כאן דן ראד'ר, אדם טוב".

במשך כל אותו סופשבוע עצבני והיסטרי מבחינת ראד'ר, חזו עורכי ומפיקי חדשות הערב באחת ההצגות הנוראות ביותר של התמוטטות עצבים להן היו עדים בחייהם המקצועיים. ראד'ר פשוט לא היה מסוגל לשבת בכיסאו של קרונקייט

במשך כל אותו סופשבוע עצבני והיסטרי מבחינת ראד'ר, חזו עורכי ומפיקי חדשות הערב באחת ההצגות הנוראות ביותר של התמוטטות עצבים להן היו עדים בחייהם המקצועיים. ראד'ר פשוט לא היה מסוגל לשבת בכיסאו של קרונקייט. במשך כל אותו וויקאנד ערך ראד'ר חזרות לקראת שידור הבכורה. הוא ביקש להקריא את החדשות בעמידה; ביקש להיכנס כניסה דרמטית מהצד; ביקש להחליף את הכיסא ואת הריהוט.

בערב השידור ראד'ר לא ישב, הוא רכן, ישבנו נוגע־לא־נוגע בכס הקדוש, עיניו מתרוצצות, פניו חיוורים ומכווצים ממאמץ פיזי קשה. זה השדר שהסוכן שלו השיג לו את החוזה השמן והמגוחך ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה: 22 מיליון דולר לעשר שנים. אותו איש שכתב ב"מצלמה לעולם אינה ממצמצת", ספרו האוטוביוגרפי, כי אינו מבין איך יכול עיתונאי להשתכר מיליון דולר (אפרופו ברברה וולטרס) וכי משכורת כזו מגיעה רק למי שהוא עיתונאי וגם גילה תרופה לסרטן בזמנו החופשי.

דן ראת'ר, ליל הבחירות 2000 (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)
דן ראת'ר, ליל הבחירות 2000 (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)

שנים מעטות לאחר מכן חתם ראד'ר על החוזה המגלומני, מבלי שמצא תרופה לסרטן. לא רק הפתיחה הייתה קשה לראד'ר; הוא לא ידע איך לגמור. מול עיניה הבוהות בתדהמה גמורה של אמריקה, החל ראד'ר מסיים את חדשות הערב עם המלה "אומץ". למה דן מתכוון? תהו העיתונים. מה זה ה"אומץ" הזה? יחצ"ני סי-בי-אס הזדרזו והסבירו כי אומץ היא מלה שראד'ר נוהג להשתמש בה בחייו הפרטיים, וכי הוא מרגיש איתה נוח. "אומץ" החזיקה מעמד שבוע בלבד.

הבעיה עם ראד'ר היא שמעולם לא הפסיק לטפס. בנו של חופר תעלות עני מטקסס, נער שניסה להתקבל למכללה בזכות מלגת פוטבול ולא הצליח, שבנה את עצמו אבן על אבן, שמימן בעצמו את לימודיו, שהחל את דרכו העיתונאית כשדר בתחנת רדיו. כתב טלוויזיה זוטר שכיסה את סופת ההוריקן "קרלה" שהרסה את חופי טקסס בספטמבר 1961. ראד'ר עבד אז בתחנת טלוויזיה מקומית, ולחץ על מנהלו להוציא צוות לשטח כדי לסקר את הסופה מתוך עין ההוריקן.

ראד'ר החל את דרכו העיתונאית כשדר בתחנת רדיו וכתב טלוויזיה זוטר שכיסה את סופת ההוריקן "קרלה", שהרסה את חופי טקסס בספטמבר 1961. הוא שידר אותו יום "כשהוא תקוע עד ישבנו במים שורצים נחשים ארסיים"

סי-בי-אס קנתה את הסרט וקרונקייט, שראה את הכתב האמיץ, העיד כי ראד'ר שידר אותו יום "כשהוא תקוע עד ישבנו במים שורצים נחשים ארסיים". ב־1963 היה ראד'ר האיש של סי-בי-אס בדאלאס כאשר נורה ונהרג בה הנשיא קנדי. ראד'ר דיווח על מותו של קנדי 17 דקות תמימות לפני שבית החולים הוציא הודעה רשמית על כך, ומכיוון שהקדים את הרשתות האחרות, היססו המפיקים בניו יורק לשדר את הידיעה, והמתינו לאימותה.

יתרון הזמן של ראד'ר נמחק בגלל חוסר ההחלטיות בניו יורק. היו ב- סי-בי-אס מי שטענו בדיעבד כי קביעתו של ראד'ר לא הסתמכה על מידע מהימן, וכי זו הייתה שליפה שהייתה נגמרת במבוכה גדולה, אם קנדי היה שורד את פצעיו.

דן ראד'ר באולפן חדשות סי-בי-אס, 2005 (צילום: AP Photo/Bebeto Matthews)
דן ראד'ר באולפן חדשות סי-בי-אס, 2005 (צילום: AP Photo/Bebeto Matthews)

קידומו של ראד'ר בשורות סי-בי-אס היה מטאורי. במשך שנים רבות הייתה מחלקת החדשות שלה האורים והתומים של העיתונות האלקטרונית. היה לה אב רוחני בדמותו של אדוארד ר. מורו הנערץ; היו לה את אריק סוורייד, הווארד ק. סמית, ביל מויירס וקרונקייט, וראד'ר ראה עצמו כממשיכם.

הוא תפר את חליפותיו אצל חייטו של מורו המנוח, בסאוויל רו, לונדון; הוא חמד ואף קיבל את משרת הצ'יף של המשרד בלונדון; הוא היה כתב שטח בווייטנאם; הוא כיסה את הוועידה הדמוקרטית הסוערת ב־68' ובה אף הוכה נמרצות; הוא היה יריבו הגדול ביותר של ריצ'רד ניקסון בבית הלבן, מה שהדביק לו תווית של שמאלן, למרות שדעותיו טקסניות, מרכזיות ושמרניות מאוד.

קידומו של ראד'ר בשורות סי-בי-אס היה מטאורי. במידה מסוימת החל לבנות את המיתולוגיה האישית שתביא אותו לרשת את קרונקייט. הוא היה יריבו הגדול ביותר של ניקסון בבית הלבן, מה שהדביק לו תווית של שמאלן, למרות שדעותיו טקסניות, מרכזיות ושמרניות מאוד

חבריו לעבודה טענו שהוא חנפן, שהוא מביא דונאטס ולחמניות למזכירות, שזר הפרחים שהוא שולח לבית החולים גדול משל כולם, שהוא אומר "גברת" ו"אדוני" בתדירות גבוהה מדי. במידה מסוימת החל ראד'ר בונה את המיתולוגיה האישית שתביא אותו לבסוף לרשת את קרונקייט.

הוא סיפר למשל, על ארוחת ערב דרמטית עם אריק סוורייד על גגו של מלון "קארוול* בסייגון. ברקע, מאחורי גבם, שרקו נותבים ונפלו פגזים, ואילו ראד'ר ביקש ללמוד מניסיונו העשיר של הפרשן הוותיק; "קיבלתי מאריק רשימת ספרי קריאה, שחובה עלי לקרוא אותם ולהשכיל, אם אני רוצה להתקדם בענף", סיפר.

נשיא ארה"ב לשעבר ריצ'רד ניקסון בריאיון לדן ראד'ר בבית הלבן, 1972 (צילום: AP Photo/Harvey Georges)
נשיא ארה"ב לשעבר ריצ'רד ניקסון בריאיון לדן ראד'ר בבית הלבן, 1972 (צילום: AP Photo/Harvey Georges)

ראד'ר הלך וקנה את כתביהם של מקיאוולי, הנרי ג'יימס, ג'פרסון, אריסטו ואפלטון ואף קרא אותם. כאשר נשאל אריק סוורייד, שנים מאוחר יותר, על הארוחה היוצרת עם ראד'ר, השיב כי אירוע כזה אינו זכור לו וכי מעולם לא המליץ לראד'ר על ספרי חובה לעיתונאי טלוויזיה.

במקביל להישגיו העיתונאיים ולקידומו המהיר, החל ראד'ר סובל מסדרה של תקלות אישיות קומיות ומוזרות, שהוציאו לו מוניטין בעייתיים ותמוהים מאוד. בנובמבר 80' הגיע ראד'ר לשיקגו, כדי לראיין את הסופר סטאדס טרקל. ראד'ר לקח מונית משדה התעופה אך אחרי נסיעה קצרה, הסתבר כי נהג המונית מתקשה למצוא את ביתו של טרקל על סמך הכתובת שקיבל מראד'ר.

במקביל להישגיו העיתונאיים ולקידומו המהיר, החל ראד'ר סובל מסדרה של תקלות אישיות קומיות ומוזרות, שהוציאו לו מוניטין בעייתיים ותמוהים מאוד. האירוע המוזר ביותר התרחש באוקטובר 87' בניו־יורק, כאשר נחטף, הוכה ונשאל "קנת', מה התדר?"

ראד'ר ביקש מהנהג לעצור ולהוריד אותו, אך הנהג, שחשש כי ראד'ר מנסה להשתמט מתשלום דמי הנסיעה, החל דוהר ברחובות שיקגו אל עבר תחנת משטרה סמוכה. ראד'ר המבועת פתח את החלון האחורי, הוציא את ראשו והחל קורא לעזרה. המקרה הסתיים בתביעות נזיקין הדדיות בין ראד'ר ונהג המונית.

בעת ועידה של כתבי טלוויזיה בסן פרנסיסקו, בשעה שהלך ברחובות שכונת נוב־היל היוקרתית עם ידידים, התקיף אלמוני את ראד'ר באיומים ובקללות. ראד'ר חולץ על־ידי חבריו ונגרר למלון. אותו תוקף אלמוני עקב אחרי ראד'ר לניו יורק ואיים שם על חייו.

דן ראד'ר, 2006 (צילום: AP Photo/Damain Dovarganes)
דן ראד'ר, 2006 (צילום: AP Photo/Damain Dovarganes)

אבל האירוע המוזר ביותר התרחש באוקטובר 87' בניו־יורק. ראד'ר טייל בפארק אבניו, כאשר שני גברים לבושים אלגנטי תקפו אותו, הפילו אותו על המדרכה, גררו אותו ללובי של מלון סמוך והיכו אותו מכות נמרצות. ראד'ר מסר במשטרה כי מדובר לדעתו במקרה של טעות בזיהוי. הרמז היחיד היה משפט עליו חזרו חוטפיו באוזניו: "קנת', מה התדר?" חודשים ארוכים צחקה ניו יורק על ראד'ר ועל משפט המפתח. ג'וני קרסון שילב אותו במונולוג הפתיחה שלו, הכול התלוצצו על התדר של ראד'ר ואילו ראד'ר עצמו ליקק את פצעיו.

אחר כך באו שש הדקות השחורות במיאמי־ביץ'. משחק טניס שהתארך יתר על המידה נגס בפתיחת מהדורת החדשות, וראד'ר, שלא היה מוכן להפקעת זמנו, עזב את אולפן החדשות. המסך של סי-בי-אס היה אפל שש דקות – טרגדיה ועניין חמור במקום בו נמדדת דקה במאות אלפי דולרים – וראד'ר עלה לשידור רק אחרי שידולים ותחנונים. סי-בי-אס גילתה הססנות בטיפולה בפרשה. וולטר קרונקייט, שחיבתו הרופפת לראד'ר הלכה ונמוגה, הודיע כי אם היה העניין תלוי בו, הוא היה ממליץ לפטר את ראד'ר במקום.

אחר כך באו שש הדקות השחורות במיאמי־ביץ'. משחק טניס שהתארך יתר על המידה נגס בפתיחת מהדורת החדשות, וראד'ר, שלא היה מוכן להפקעת זמנו, עזב את אולפן החדשות. המסך היה אפל שש דקות

התקרית האחרונה הייתה לפני שנתיים, בראיון עם מי שהיה אז סגן הנשיא, ג'ורג' בוש. ראד'ר תקף את בוש באכזריות בעניין איראנגייט. הראיון היה ידוע לשמצה משום שראד'ר איבד בו שליטה על עצמו. בוש עקץ אותו בעניין שש הדקות החסרות. ראד'ר איבד את עצביו, ונכנס לדו־קרב מילולי לא מקובל עם הנשיא המיועד של ארצות הברית.

בניגוד לקרונקייט, שמעולם לא נועץ במחלקת האיפור והתדמית של סי-בי-אס, ראד'ר הוא מוצר מובהק של דימוי מוכתב. בתהליך מבוקר חזרה השיבה לשערו והשתלטה עליו; אנשי התדמית החלו להלביש אותו בסוודרים, במקום בחליפה הייצוגית. עניין הסוודר עורר תמיהות מיוחדות, ויחסי הציבור הסבירו כי לראד'ר קר. הקור הוזכר גם כגורם להצטננויות התכופות ולבעיות הגרון והקול בהן לקה ראד'ר לפני כל אירוע חדשותי חשוב.

דן ראת'ר ב-2015 (צילום: Evan Agostini/Invision/AP)
דן ראת'ר ב-2015 (צילום: Evan Agostini/Invision/AP)

במשך שמונה שנים ארוכות הצליח ראד'ר למצוא נתיב אל לבו של הצופה. הוא עבד על זה קשה ולא הרפה, הבטיח את החדשות הטובות והמדויקות ביותר, ניסה להגדיר ז'אנר מצולם אחר ליד הטלוויזיה הצהובה שהלכה והתהוותה במקביל.

במידה גדולה הוא הצליח. הוא נחשב שדר חדשות מקצועי, פופולרי, אנושי, פגיע, רגיש. כאשר דיווח על מותו של חייל אמריקאי בהתקפת טרוריסטים, גרונו נחנק ודמעות הציפו את עיניו. כל מי שצפה ב"חדשות הערב של סי-בי-אס" באותו יום, ראה את ראד'ר על סף בכי.

במשך שמונה שנים ארוכות ניסה ראד'ר למצוא נתיב אל לבו של הצופה. הוא עבד על זה קשה ובמידה גדולה הוא הצליח. השאלה היא מה היה מוכן לעשות ועל איזה עקרונות מוסריים ויתר כדי להגיע לשם

עם חשיפת פרשת הפיברוק האפגנית, נשמע סיפורו של ראד'ר דומה יותר ויותר לזה של דמות השדר אותה גילם ויליאם הארט ב"משדרים חדשות". לשדר אכן יש דמעה בעיניו, השאלה היא מה היה מוכן לעשות ועל איזה עקרונות מוסריים ויתר, כדי שהיא תגיע לשם.

מכל בחינה אפשרית, סי-בי-אס אינה בנויה לעמוד בסילוקו בבושת פנים של ראד'ר מהמרקע. אך בעוד אירוע ראד'ר נבדק על ידי אנשיה, מסתבר כי גם סרטי הקרב המסעירים שהקרינה סי-בי-אס ממלחמת פוקלנד, אינם בדיוק מה שהובטח לצופים. המוציא לאור הוא אותו צלם עצמו שהסגיר את דן ראד'ר.

פורסם לראשונה ב"חדשות", 1989

עוד 2,075 מילים
סגירה