06:30 בבוקר בשכונת התקווה בדרום תל אביב ואין כמעט אנשים בחוץ, חוץ מגבר שהוציא את הכלב שלו לטיול בפארק.
מיניבוס עוצר ליד הפארק, ואיסק הקטן, בן שש, מגיע לבוש בקפידה לעוד יום בבית הספר א"ד גורדון בצפון תל אביב. אוסאנה ועמנואל, גם הם בני שש, כבר ישובים באוטובוס. אימותיהם, לואם, מיצלאל ורשאן, עומדות על המדרכה ונפרדות מהם.
בכל יום מסביב לעולם ילדים עולים על אוטובוסים המסיעים אותם לבית הספר. אולם, שלושת התלמידים האלה הם ילדים למהגרי עבודה אריתריאים שנולדו בישראל – וזו השנה הראשונה שעיריית תל אביב־יפו הסכימה להסיע אותם החוצה מהשכונה שלהם, המאוכלסת ברוב של מהגרים, כדי שיוכלו ללמוד עם בני גילם.
תוכנית הפיילוט לשילוב כמה עשרות ילדי מהגרים ומבקשי מקלט בכיתה א' אושרה על ידי הרשות המוניציפלית ומשרד החינוך בשנה שעברה, ימים ספורים לפני שבג"ץ היה אמור לדון בעתירה נגד ההפרדה.
כמה ערים אחרות שיש בהן קהילות מהגרים גדולות, כמו נתניה ופתח תקווה במרכז ואילת בדרום, הסכימו כבר לפני שנים לשלב תלמידים בעקבות אתגרים משפטיים. תל אביב־יפו היא האחרונה לעשות את זה. העירייה מצידה מעדיפה לא להשתמש במילה "סגרגציה" אלא לחזור על כך שהרישום לבתי הספר מבוסס על כתובת המגורים, על פי חוק.
לכל שלוש האימהות שעמדו בתחנת האוטובוס באותו יום יש ילדים אחרים בבית הספר המקומי, הסגרגטיבי בפועל, שבאופן אירוני נקרא "גוונים". שלוש האימהות אמרו לזמן ישראל כי תוכנית השילוב היא הצלחה אדירה.
לואם שילבה את אצבעותיה כדי להדגיש איך "הם מקבלים אותנו באהבה. התלמידים, ההורים הישראלים, המורים – זה כמו משפחה אחת גדולה"
לואם שילבה את אצבעותיה כדי להדגיש איך "הם מקבלים אותנו באהבה. התלמידים, ההורים הישראלים, המורים – זה כמו משפחה אחת גדולה".
מיצלאל סיפרה כי רמת העברית של בנה עמנואל בן השש טובה יותר מזו של בנה בן ה־11, נתנאל, שלומד בבית הספר גוונים. היא הוסיפה כי ברבים מימי השישי (יום לימודים קצר) ההורים הישראלים אוספים אליהם הביתה את הילדים האפריקאים כדי שישחקו עם ילדיהם אחרי שעות הלימודים, ומאוחר יותר מחזירים אותם לשכונת התקווה (רוב המהגרים אינם מורשים לנהוג).
דפנה ליכטמן, מנהלת ספריית גן לוינסקי בדרום תל אביב, שתומכת בקהילה, פועלת זמן רב נגד הסגרגציה. "ידעתי שהפיילוט יצליח ושההורים הישראלים יתמכו בו, אבל הדהים אותי עד כמה הם רצו לקבל את הילדים", היא אמרה.
על פי הנתונים הרשמיים העדכניים ביותר, האריתריאים מונים כ־17,380 מבין קצת יותר מ־23 אלף מהגרים ומבקשי מקלט. אלה כוללים גם 3,231 סודאנים. לרובם הגדול אין מעמד. יש להם אשרות זמניות המאפשרות להם להישאר בישראל לזמן מוגבל, אבל הם אינם זכאים להטבות כלשהן ואינם רשאים לעבוד, אף על פי שהמדינה לרוב מעלימה עין.
בית המשפט פסק ב־2021 כי העיר פועלת על פי חוק ברישום הילדים לבתי ספר בהתאם לכתובות המגורים שלהם. הוא לא קשר זאת לסגרגציה הנוצרת בפועל בשכונות שבהן יש רוב מכריע של מהגרים
על פי (ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל), 8,200 מבני הקהילה הם ילדים – 0.27% מכלל אוכלוסיית הילדים במדינה.
מאבק של שנים
אחרי שנים של קמפיין עקר נגד ההפרדה בתל אביב, קהילת המהגרים ומבקשי המקלט, בתמיכת ארגונים לא ממשלתיים, עתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט פסק ב־2021 כי העיר פועלת על פי חוק ברישום הילדים לבתי ספר בהתאם לכתובות המגורים שלהם. הוא לא קשר זאת לסגרגציה הנוצרת בפועל בשכונות שבהן יש רוב מכריע של מהגרים.
לפיכך העותרים פנו לבג"ץ, שם התיק עדיין מתנהל. הילדים – כ־80 מתוך ה־95 שנכללו בעתירה במקור – פזורים השנה בין 11 בתי ספר המשתתפים בתוכנית הפיילוט, כשבכל כיתה משולבת לומדים שלושה או ארבעה תלמידים אפריקאים.
באשר לרוב התלמידים שממשיכים ללמוד במסגרות נפרדות, המשרד הבטיח "תוכנית למידה מותאמת" בשילוב מדריכות נוספות במתמטיקה, בעברית ובמדעים לכיתות א' עד ו'. מתוך כ־160 ילדי מהגרים שיחלו בשנה הקרובה את לימודיהם בכיתה א', 80 כבר נרשמו לבתי ספר אינטגרטיביים.
ארגונים שעובדים עם הקהילה אומרים כי התקדמות הלמידה של הילדים מואטת בשל העובדה שרובם עדיין נמצאים במסגרות סגרגטיביות לפני שהם מגיעים לכיתה א'
עיכוב התפתחותי
ארגונים שעובדים עם הקהילה אומרים כי התקדמות הלמידה של הילדים מואטת בשל העובדה שרובם עדיין נמצאים במסגרות סגרגטיביות לפני שהם מגיעים לכיתה א', בין שבגנים עירוניים לבני ארבע–שש ובין שבמסגרות לא מפוקחות לפעוטות, שרבות מהן מספקות להם גירוי מועט מדי אם בכלל.
בני המזל מבין הפעוטות מגיעים למסגרות של ארגון יוניטף, שמקבל תמיכה מקרנות פרטיות וממשרד הרווחה. יוניטף עובד עם נשים חסרות מעמד כדי להציע תוכניות לגיל הרך.
אולם, על פי הדוח של אס"ף, לפחות מחצית מהפעוטות חסרי המעמד עדיין נמצאים במסגרות שמרטפות בלתי מפוקחות, הידועות בכינוי "מחסני תינוקות", במשך שעות ארוכות, מפני שהוריהם העובדים אינם יכולים להרשות לעצמם אפשרות טובה יותר.
השירותים הללו מופעלים על ידי נשים מהגרות, שרובן אינן מוסמכות לטפל בפעוטות. על פי הדוח, התנאים הפיזיים, הבטיחותיים והחינוכיים שם הם לרוב דלים מאוד, והיחס בין מספר הילדים למספר המטפלות אינו עומד בתקן הנדרש.
כשהילדים האלה מגיעים לבית הספר, הם כבר בפיגור של שנתיים–שלוש מאחורי בני גילם הישראלים, טוען הדוח, ורמת ההבנה שלהם בכל אחת מהשפות שנחשפו אליהן – נמוכה
כאשר הילדים האלה מגיעים לבית הספר, הם כבר בפיגור של שנתיים–שלוש מאחורי בני גילם הישראלים, טוען הדוח, ורמת ההבנה שלהם בכל אחת מהשפות שנחשפו אליהן – תערובת של עברית, ערבית, אנגלית ותיגרינית (המדוברת באריתריאה) – נמוכה.
על פי הדוח, כשהקשיים הללו נוספים לאתגרים התרבותיים שחווים המורים הישראלים, התוצאה היא פעמים רבות תסכול והפרעות התנהגות מצד התלמידים, שמביאה להפניית יתר שלהם לבתי ספר מיוחדים.
קהילה מצטמקת בתל אביב
מהגרים ומבקשי מקלט מאפריקה נכנסו לישראל ממצרים באופן לא חוקי בין 2006 ל־2013, שבה ישראל השלימה את בנייתה של גדר לאורך הגבול. מי שהגיעו מאריתריאה נמלטו מהמשטר הרודני של איסאייס אפוורקי ודרישתו לגיוס צבאי ללא הגבלת זמן.
כמו ערים אחרות שיש בהן קהילה אריתריאית גדולה, תל אביב הפכה לשדה קרב בין תומכי הממשלה האריתריאית למתנגדיה. כמה מבני הקהילה, משני הצדדים, נהרגו במלחמות הפנימיות הללו, לאחרונה בחודש מאי במהלך קטטה שהסתיימה בהרוג אחד וחמישה פצועים, שלושה מהם באורח קשה.
לפי תגובת משרד הפנים לבקשת חופש מידע, בין 2006 לאמצע אפריל השנה, 7,361 אריתריאים ו־4,636 סודאנים הגישו בקשה לקבלת מקלט. המעמד הזה הוענק לכ־30 אריתריאים ולסודאני אחד בלבד
מבקשי מקלט מאפריקה ותומכיהם בישראל אומרים כי הם נמלטו כדי להציל את חייהם וכי יהיו בסכנה אם יחזרו. מתנגדיהם, בהם רבים מממשלות הימין ששלטו בפוליטיקה הישראלית ב־20 השנים האחרונות, טוענים כי הם רק מעוניינים לשפר את מצבם החברתי־כלכלי, מאיימים על יהדותה של ישראל והביאו פשיעה לדרום תל אביב.
רשויות המדינה מגדירות אותם כ"מסתננים" ורבים מהם סובלים מיחס גזעני מצד ישראלים. לפי תגובת משרד הפנים לבקשת חופש מידע, בין 2006 לאמצע אפריל השנה, 7,361 אריתריאים ו־4,636 סודאנים הגישו בקשה לקבלת מקלט. המעמד הזה הוענק לכ־30 אריתריאים ולסודאני אחד בלבד.
ילדים שנולדו להורים חסרי מעמד לא מקבלים מספר זהות כמו ישראלים ותושבי קבע. זהו המפתח לקבלת זכויות ושירותים במדינה. ילד לאם חסרת מעמד מקבל מספרים אחרים לצורך חינוך ושירותי בריאות לגיל הרך. אין מערכת מרכזית לשמירת מידע על מקום מגורים, שיבוץ חינוכי וכדומה.
בגיל 16, כשבני נוער ישראלים מקבלים את תעודת הזהות שלהם, צעירים חסרי מעמד מקבלים "רישיון זמני לישיבת ביקור" (אשרה 2(א)(5)), שלפיו הם מסתננים היכולים לחיות בישראל באופן זמני. כבר אין להם זכות להשכלה או לביטוח בריאות, הם מנועים משירות צבאי או לאומי ואינם יכולים לקבל רישיון נהיגה או ללמוד מקצוע שדורש רישוי ממלכתי.
"הילדים האלה, בתנאים האלה, נדחקים לשולי החברה […] אז במקום שהם יהיו ילדים מתבגרים לתוך חברה שהם יכולים להיות בה מועילים, הם נכנסים לתוך חברה שהם יהיו בשוליה בהגדרה"
הדוח של אס"ף מצטט את פרופסור שלמה מור־יוסף, לשעבר מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, שהזהיר כי "הילדים האלה, בתנאים האלה, נדחקים לשולי החברה […] אז במקום שהם יהיו ילדים מתבגרים לתוך חברה שהם יכולים להיות בה מועילים, הם נכנסים לתוך חברה שהם יהיו בשוליה בהגדרה".
גם הבעיות מהבית היגרו
שלוש האימהות שליוו את ילדיהן להסעה סיפרו כי בחודש שעבר תומכי המשטר (שלובשים אדום) הפיצו בשכונת התקווה עלונים שהזהירו את מתנגדי המשטר (שלובשים כחול) כי יש להם 24 שעות לעזוב. לואם, שנמצאת בארץ 14 שנה ועובדת בניקיון, עזבה לאחרונה את השכונה ועברה לראשון לציון.
כעת היא יוצאת מהבית בחמש בבוקר כדי להביא את איסק בזמן למיניבוס שיוצא לבית הספר משכונת התקווה. "זה [המאבק בין הצדדים] עושה לקהילה שלנו שם רע", היא אומרת. "תכתבי שאנחנו רק רוצים חיים [טובים] לילדים שלנו. אנחנו לא רוצים בלגן".
היא מוסיפה שאיסק מרבה לבכות כשהוא חושב על המעבר לבית ספר אחר בשנה הבאה. אימה של אוסאנה, רשאן, מספרת שהיא ובעלה מחפשים דירה בבת ים. כמו לואם, גם רשאן עובדת בניקיון. היא גרה באותה דירה בשכונת התקווה במשך 13 שנה.
מיצלאל, קופאית במכבסה שנמצאת בישראל 12 שנה, אומרת שהיא לא מוכנה לעבור דירה. אבל, היא מוסיפה, היא בודקת בקפידה אם יש בסביבה תומכי משטר לפני שבעלה יוצא מהבית או חוזר
מיצלאל, קופאית במכבסה שנמצאת בישראל 12 שנה, אומרת שהיא לא מוכנה לעבור דירה. אבל, היא מוסיפה, היא בודקת בקפידה אם יש בסביבה תומכי משטר לפני שבעלה יוצא מהבית או חוזר. "המשטרה יכולה לעצור את זה בשנייה, אבל היא מתערבת רק כשמישהו מת", היא טוענת.
אריתריאים אחרים עוברים לקנדה, מדינה שקלטה אלפים מהמהגרים האלה מישראל. אף אחת מהנשים לא יכולה להסביר מדוע תומכי המשטר האריתריאי אינם חוזרים הביתה. "בתור מתנגדת של הממשלה, היו שולחים אותי לכלא אם הייתי חוזרת לאריתריאה", אומרת מיצלאל.
ועדיין, לא ברור כמה מילדי הקהילה יהיו בתל אביב עם התחדשות הלימודים בספטמבר. "לא יישארו ילדים בשנה הבאה. אנשים פוחדים. האדומים יכולים לחכות להם עם סכינים", אומרת לואם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם