לבנון-קפריסין-חזבאללה והמלחמה בעזה

ראש ממשלת לבנון נג'יב מיטאקי במרכז, משמאל נשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידס, ונשיאת מועצת האו"ם אורסולה ואן דר ליין (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)
AP Photo/Hassan Ammar
ראש ממשלת לבנון נג'יב מיטאקי במרכז, משמאל נשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידס, ונשיאת מועצת האו"ם אורסולה ואן דר ליין

מערכת היחסים בין קפריסין ולבנון קרובה, וככלל שתי המדינות מקפידות לשמור על אווירה נינוחה ביניהן. הקרבה הגיאוגרפית בין השתיים מחייבת אותן לשמור על יחסים תקינים, מדינית וגם כלכלית. זאת אף כי ניקוסיה עוקבת מקרוב אחר תהפוכותיה של הזירה הלבנונית, מחשש לגל פליטים במצב של משבר חמור (דבר שכיח למדי בזירה הלבנונית).

לכך נוספה בשנים האחרונות גם הזווית האנרגטית סביב גילויי הגז בים התיכון. שתי המדינות חתמו על הסכם לתיחום המים הכלכליים ביניהן עוד ב-2003, אולם ההסכם לא אושרר בפרלמנט הלבנוני, כפי שנדרש, והחשש מפני מהמורות חדשות איננו עקר כלל ועיקר.

חרף הקרבה בין לבנון וקפריסין, ניקוסיה עוקבת אחר תהפוכות הזירה הלבנונית מחשש לגל פליטים בעת משבר, ולכך נוספה הזווית האנרגטית של גילויי הגז בים התיכון, סביב הסכם שנחתם אך לא אושרר בפרלמנט הלבנוני

השיפור המרשים ביחסיה של קפריסין (ויוון) עם ישראל בשנים האחרונות התבקש לנוכח השינויים האסטרטגיים באזור – השלכותיו האסטרטגיות של האביב הערבי; המשבר ביחסי ישראל וטורקיה (למרות ניסיונות לשקם את היחסים שכעת נמצאים שוב במשבר חמור); וגילויי הגז הטבעי באזור.

לבנון כמדינה, להבדיל מחזבאללה, עקבה בעניין אחר השינויים במערכת היחסים האזורית, אולם הייתה ממוקדת ככלל בבעיותיה הפנימיות, שאך הלכו והחריפו.

פוטנציאל האנרגיה האזורי קסם גם-כן ללבנונים, כולל חזבאללה, וזה עמד בין השאר ברקע ההסכם הימי הישראלי-לבנוני מ-2022. לבנון אף הוזמנה להצטרף לפורום הגז האזורי, שהוקם ב-2019, אולם ברור היה שלא תוכל לחלוק שולחן משותף עם ישראל.

על רקע זה, אפשר להבין בנקל מדוע איומיו של חסן נסראללה מנהיג חזבאללה בשבוע שעבר על קפריסין התקבלו בהפתעה בניקוסיה.

סביר, ששיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל וקפריסין איננו מתקבל בהתלהבות ברובע הדאחייה בלבנון, אולם מכאן עדיין רחוקה הדרך לאיומים. זאת ועוד, שני הבסיסים הבריטיים באי נמצאים למעשה תחת ריבונות בריטית, כחלק מתנאי קבלת העצמאות של קפריסין ב-1960, וההחלטה האם וכיצד להשתמש בהם נתונה בידיה של לונדון בלבד.

סביר ששיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל וקפריסין איננו מתקבל בהתלהבות בדאחייה בלבנון, אולם מכאן עדיין רחוקה הדרך לאיומים. זאת ועוד, שני הבסיסים הבריטיים באי נמצאים למעשה תחת ריבונות בריטית

יש לראות את דבריו של נסראללה, כמעידים על חששו מפני הסלמה נרחבת מצד ישראל, כפי שמשתמע מן הרטוריקה המחריפה מצידה, וגם לנוכח הנימה הלא אופטימית שהשליח האמריקאי עמוס הוכשטיין השמיע במהלך ביקורו בשתי הבירות בשבוע שעבר. דבריו של נסראללה נועדו למעשה לאוזניים אמריקאיות ומערביות על מנת להפעיל לחץ על ישראל.

התגובה הקפריסאית הפומבית הייתה מדודה ונבונה. הנשיא הבהיר, שמדינתו איננה חלק מן הבעיה, אלא מן הפתרון, והדגיש את מעורבותה הבולטת בהקשר ההומניטרי סביב המסדרון הימי מלרנקה לרצועת עזה. כן נמסר, שניקוסיה תפעל בערוצים הדיפלומטיים מול ביירות וטהראן.

ניתן לשער, מטבע הדברים, שהדאגה מפני השלכות אפשריות של המלחמה באזור מעוררים חששות בקרב הציבור בקפריסין. מכל מקום, התגובה הנחרצת של האיחוד האירופי כי יעמוד איתן מול איומים על חברה באיחוד, הייתה צפויה ומתחייבת, ויש להניח שלא הפתיעה גם את נסראללה.

האם ההתפתחויות הללו ישפיעו לרעה על יחסי ישראל וקפריסין? התשובה שלילית. מערכת היחסים שהתהדקה בעשור האחרון מבוססת על אינטרסים אסטרטגיים איתנים, וכך גם האמון הרב שנבנה בין שתי המדינות, ממשל ודעת קהל גם יחד.

זאת ועוד, מערכת היחסים בין קפריסין וארה"ב התהדקה עד מאד גם-כן. בשבוע שעבר התקיים בוושינגטון הדיאלוג האסטרטגי הראשון בין שתי המדינות, ונקבע כבר מפגש שני בספטמבר בניקוסיה, לאחריו ייחתם בין שתי המדינות פרוטוקול רשמי.

האם ההתפתחויות הללו ישפיעו לרעה על יחסי ישראל וקפריסין? התשובה שלילית. מערכת היחסים שהתהדקה בעשור האחרון מבוססת על אינטרסים אסטרטגיים איתנים, וכך גם האמון הרב שנבנה בין שתי המדינות

אין להקל ראש בהתפתחויות הללו, ובמיוחד על רקע ההיסטוריה של הסכסוך בקפריסין, מאז הפלישה הטורקית לאי ב-1974, והתחושה הקפריסאית, בצד היווני כמובן, כי וושינגטון נטתה אז ולאורך השנים לצידה של אנקרה. שיפור היחסים עם ישראל נתפס בניקוסיה, במידה רבה, כחלק מרכזי מן הפנייה מערבה, בדגש על ארה"ב.

בעינה עומדת כמובן הביקורת הקפריסאית, שאמנם מושמעת בזהירות ובדיסקרטיות בעיקר, סביב המלחמה הנמשכת, המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, והיעדרו המוחלט של אופק מדיני. גם הרכבה של הממשלה הנוכחית בישראל איננו מסייע.

יש להניח, שכבר עתה קשה לניקוסיה להוסיף ולשמש מליצת יושר על ישראל בבריסל. יש גם לזכור, שהתחושה האוהדת לצד הפלסטיני עמוקה למדי בקרב הציבור הקפריסאי, ובמיוחד לנוכח ההקבלה, אף אם איננה זהה, לסכסוך ארוך השנים באי מול טורקיה.

האם מערכת היחסים בין קפריסין ולבנון תיפגע? יש להניח, שהתשובה גם-כן שלילית, לבטח בכל הנוגע לממשל הלבנוני. הוואקום הפוליטי, והמשבר הכלכלי, הנמשכים ומעמיקים, מדאיגים את הקפריסאים, כמו גם את האזור כולו.

מבחינתה של ניקוסיה, הזווית האנרגטית מול לבנון בעלת עניין וחשיבות מרובים. כאמור, ב-2003 אמנם נחתם הסכם ימי בין שתי המדינות, אולם הוא לא אושרר, עקב קשיים פוליטיים בזמנו בביירות.

ההסכם הימי בין ישראל ולבנון התקבל בקורת רוח ברורה בניקוסיה, והציפיה הייתה, שניתן יהיה להשלים, בקלות יחסית, את התהליך הלבנוני-קפריסאי. זה לא קורה, שוב לנוכח המשבר הפוליטי בלבנון, שאיננו מאפשר את בחירתו של הנשיא.

האם מערכת היחסים בין קפריסין ולבנון תיפגע? יש להניח, שהתשובה שלילית, לבטח בכל הנוגע לממשל הלבנוני. הוואקום הפוליטי והמשבר הכלכלי המעמיקים, מדאיגים את הקפריסאים, כמו גם את האזור כולו

החשש בניקוסיה הינו, שהמו"מ שיידרש כעת יעיר מרבצן טענות לבנוניות, מבוססות אם לאו, נגד ההסכם מ-2003. סנונית לא חיובית לכך ניתן לראות במאמר שפורסם ב"אל אח'באר" הלבנוני (המזוהה כידוע עם חזבאללה) ב-8 ביוני, בו טוען הכותב, ח'ליל אלג'מיל, איש צבא לבנוני שכיהן בזמנו כנספח צבאי בניקוסיה, כי ההסכם לוקה בחסר משמעותי ולמעשה מגיע לקפריסין שטח ימי של 2400 קמ"ר (!).

נותר אם-כן לעקוב מקרוב אחר משולש היחסים לעיל, הן סביב המלחמה בעזה ובלבנון, והן בהקשר האנרגטי-אסטרטגי-אזורי. מי אמר שלא מעניין (מדי) באזורנו?

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 837 מילים
סגירה