הטרגדיה מקרבת את סוף הסכסוך

ג'ימי קרטר, מנחם בגין ואנואר סאדאת בחתימה על הסכם השלום בבית הלבן, 1979 (צילום: AP)
AP
ג'ימי קרטר, מנחם בגין ואנואר סאדאת בחתימה על הסכם השלום בבית הלבן, 1979

הישראלים והפלסטינים מעולם לא היו רחוקים יותר, מנוכרים יותר, שונאים יותר ומיואשים יותר מאשר בשנה האחרונה. תחושת הייאוש הזו מתבטאת בדה-הומניזציה של הצד השני.

הפלסטינים מתקשים להביע אמפטיה לקורבנות הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, לחטופים הנמקים בשבי חמאס, או לישראלים באשר הם, וחושבים שאירועי הטבח והאונס הברבריים שעדיין מטלטלים אותנו הישראלים הם פרופגנדה ציונית. מן הצד השני, הישראלים מרוכזים בטרגדיה של ה-7 באוקטובר, מסיטים את מבטם מההרג ההמוני ברצועת עזה, מהילדים המתים והפצועים, מההרס, מאובדן היכולת לקיים חיים בכבוד ומאלימות המתנחלים בגדה המערבית.

הפלסטינים מתקשים להביע אמפטיה לקורבנות ה-7 באוקטובר ולחטופים, וחושבים שאירועי הטבח והאונס שעדיין מטלטלים את הישראלים הם פרופגנדה ציונית. מן הצד השני, הישראלים מרוכזים בטרגדיה שלהם

דווקא בשעה שהעמים מתרחקים כל כך אחד מהשני, צוללים אל תהומות של שנאה, נוצרת הזדמנות היסטורית לקידום פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. טבח ה-7 באוקטובר חשף בפני העולם כולו את הרצחנות של חמאס, אבל גם את העובדה שאי אפשר להימנע מלפתור את הסכסוך ולסיים את הכיבוש המתמשך.

ברחבי העולם עלתה דרמטית תחושת הדחיפות לגבי הצורך במהלך לקידום פתרון שתי המדינות והבנה שההשלכות של הסכסוך הישראלי פלסטיני משפיעות על המציאות בזירות נוספות – המלחמה באוקראינה, מעמד ארה"ב בעולם, הפוליטיקה הפנימית באירופה ובארה"ב, ואפילו על המציאות בקמפוסים האמריקאיים.

במקום שישראל תנצל את ההתגייסות הבינלאומית להביא לפתרון מדיני שייצר חלופה לשלטון חמאס בעזה, ינרמל את יחסי ישראל באזור וייצר ברית אזורית בהובלה אמריקאית נגד איראן ושלוחיה, בחרה ממשלת הימין של בנימין נתניהו בדרך של קיפאון מדיני וביטחוני. דרך של מלחמה ללא סוף שאין לה כל תכלית, פרט לשימור ממשלתו הקיצונית של נתניהו, הנתמכת על ידי גורמי הימין הקיצוני אשר נתניהו חושש שכל פשרה תוביל אותם לפרישה.

בשם מטרת העל של שימור שלטונו, מתעלם נתניהו מכל האזהרות, אבל ההיסטוריה מלמדת שלא לעולם חוסן. כמו שהיו אלו הסנקציות הכלכליות והאחרות שזירזו את הפסקת שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, כך גם ישראל קרובה מאוד ליום בו לא תוכל עוד להמשיך לתחזק את הכיבוש ותהיה חייבת להיכנס לנתיב קידום הקמתה של מדינה פלסטינית.

במקום לנצל את ההתגייסות הבינל' לקידום פתרון מדיני, חלופה לחמאס בעזה, נרמול יחסי ישראל באזור וברית אזורית בהובלה אמריקאית נגד איראן ושלוחיה – בחרה ממשלת נתניהו בקיפאון מדיני וביטחוני

במשך שנים ארוכות מנהיגים מתונים ישראלים ופלסטינים ניסו לקרב בין העמים ולסייע להבשלת התנאים להקמתה של מדינה פלסטינית, אך מסתבר שלפעמים באמת צריך שיהיה רע, כדי שנתחיל להתקדם לכיוון הטוב.

הרצחנות של מנהיגי חמאס, לצד חוסר המעש והפחדנות הפוליטית של נתניהו וקיצוניות שותפיו הפוליטיים, מובילים את האזור כולו לא רק להקצנה, אלא גם לפשרה. דווקא בזמן שהישראלים והפלסטינים נמצאים במקום הכי רחוק אלו מאלו, המציאות מחייבת אותם לשוב ולהתקרב, כדי לאפשר את המשך קיומם בבטחה באזור רווי הדם והקרבות בו הם חיים.

מלחמות שמפגישות את הצדדים באופן הכואב ביותר עם הכאב של הסכסוך, משמשות לא פעם כזרז לפיוס. כך היה בחתימת הסכם השלום עם מצרים לאחר מלחמת יום כיפור, כך היה עם הסכם אוסלו והסכם השלום עם ירדן, שנחתמו לאחר האינתיפאדה הראשונה.

בראיונות לתקשורת אמר לאחרונה דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי את המובן מאליו, "חמאס זה רעיון ואי אפשר להשמידו", והוסיף את האמת שרוב שרי הממשלה ממשיכים בכוח להתעלם ממנה: "מה שאפשר לעשות זה להצמיח משהו אחר, משהו שיחליף את החמאס".

המשהו הזה יהיה בסופו של דבר, הרשות הפלסטינית במתכונת זו או אחרת. זה האינטרס הישראלי. ישראל תזכה לכך שכמו בגדה המערבית, גם בעזה יהיה לצידה גורם פלסטיני שמחויב לשקט, ותוכל להימלט מהגורל האכזרי והמדמם של משטר צבאי ואזרחי ברצועת עזה, מפניו הזהיר שר הביטחון יואב גלנט.

הפלסטינים יזכו ללגיטימציה בינלאומית וישראלית, בדרך להקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית. האזור יזכה לשקט בגזרה הישראלית פלסטינית, מה שיאפשר חזרה לנתיב הנורמליזציה עם סעודיה ולפעילות אזורית משותפת כנגד האויב המשותף – איראן.

הקמתה של מדינה פלסטינית מפורזת היא אינטרס ציוני מובהק. אם לא נסיים את הכיבוש, הכיבוש יסיים אותנו. ישנו קונצנזוס בינלאומי בצורך בהקמת מדינה פלסטינית כבית הלאומי של הפלסטינים לצד ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. המתנגדים היחידים הם איראן, חמאס וממשלת נתניהו.

הקמתה של מדינה פלסטינית מפורזת היא אינטרס ציוני מובהק. אם לא נסיים את הכיבוש, הכיבוש יסיים אותנו. ישנו קונצנזוס בינלאומי בצורך בכך. מתנגדים היחידים הם איראן, חמאס וממשלת נתניהו

יש רק לקוות שיהיו גורמים אחראים בהנהגה הישראלית, שיפעלו על מנת שישראל תהיה חלק מהמהלך הזה ותרוויח ממנו, מדינית, ביטחונית וכלכלית, ולא שתאלץ לקבל מהלך שתנאיו יונחתו עליה בכוח, מבלי שתהיה שותפה בעיצובו.

מדינות העולם החופשי לא צריכות לחכות עד שישראלים ופלסטינים יצאו מהטראומה ויזמו תהליך שלום. זהו הזמן ליוזמה בינלאומית נחושה. הישראלים והפלסטינים יגיעו להכרה שזה האינטרס שלהם אם ייווצר אופק מדיני משמעותי.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 699 מילים
סגירה