תומכי חזבאללה מאזינים לנאום חסן נסראללה, 19 ביוני 2024 (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)
AP Photo/Bilal Hussein

למרות מאמצי ארה"ב, חזבאללה מדהיר את לבנון לתהום

נדמה כי רק לאמריקאים עדיין אכפת מהמו"מ לעצירת המלחמה הגדולה בצפון ● החות'ים בדרך להקריס את הכלכלה התימנית ● עשרות אוהדי כדורגל נעצרו במצרים בגלל תמיכה בעזה ● רוסיה מתכוונת לייצא רכבים לאיחוד האמירויות ● והשבוע ב־1976: פינוי האמריקאים והבריטים מלבנון ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

לבנון: מדינה כושלת בדרך לתהום

גם בישראל וגם בלבנון כבר לא עוצרים את הנשימה כשהשליח האמריקאי עמוס הוכשטיין מגיע לאזור, מעביר מסרים ונפגש עם בכירים במטרה לעצור את המלחמה הגדולה בצפון. בימים אלה נדמה כי רק לאמריקאים עדיין באמת אכפת בעוד שכל האחרים כבר השלימו עם הרעיון שהמלחמה היא בלתי נמנעת ושהמשא והמתן הוא תהליך מיותר וחסר משמעות.

ייתכן מאוד שהאדישות בישראל נובעת מההבנה שלא בכל פעם שהאמריקאים מנהלים מושא ומתן אנרגטי ומשגרים שליחים באופן תכוף זה נגמר בהצלחה. אם שני הצדדים – או לפחות אחד מהם – לא מעוניין בתיווך שלהם, אז אפשר שהשליחים יגיעו לאזורנו גם כל שני וחמישי, ועדיין לא יקרה כלום.

כך היה כאשר התנהלו המגעים בין ישראל לרשות הפלסטינית בשנים 2013–2014: האמון בין הצדדים היה אפסי, הרצון להגיע להבנות היה נמוך, ואף שג'ון קרי – שליחו של הנשיא ברק אובמה – צבר מיילים רבים בנוסע המתמיד שלו, המאמצים שלו עלו בתוהו.

כעת המצב גרוע בהרבה כי האמריקאים לא מנהלים משא ומתן בין שתי מדינות אלא בין מדינה לארגון טרור שהשתלט על מדינה, אך אין לו שום רצון לקחת אחריות על התוצאות ההרסניות בארצו. בדיוק כמו חמאס, חזבאללה לא ישלם את נזקי המלחמה. ארגון הטרור השיעי עוד לא שילם את כל הסכום שהבטיח לכפרים בדרום לבנון בעקבות המלחמה בשנת 2006.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ועמוס הוכשטיין, יועצו של נשיא ארצות הברית, בלשכת ראש הממשלה בירושלים, 17 ביוני 2024 (צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו ועמוס הוכשטיין, יועצו של נשיא ארה"ב, בלשכת ראש הממשלה בירושלים, 17 ביוני 2024 (צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ)

בלבנון יש הרבה מלונות, מסעדות, מועדונים, אוניברסיטאות וספריות, אך לחזבאללה לא אכפת אם כל אלה ייהרסו. אולי הוא אפילו יברך על כך. אין בלבנון נכסים אסטרטגיים, כי המדינה הזאת – בגלל חזבאללה – גם כך נמצאת במשבר חריף כבר זמן רב.

ללבנונים רבים יש גנרטורים בבית להפקת חשמל כי לא ניתן לסמוך על מערכת החשמל הארצית, ורבים מהם מתלוננים כבר עכשיו על מחסור במי שתייה. כמובן שהמצב עלול עוד להחריף, אך בחזבאללה מוכנים להוסיף ללכת על חבל דק ולהסתכן במלחמה כדי להמשיך במטרתם ולפגוע בחיים בצפון הישראלי.

בלבנון יש הרבה מלונות, מסעדות, מועדונים, אוניברסיטאות וספריות, אך לחזבאללה לא אכפת אם כל אלה ייהרסו. אולי הוא אפילו יברך על כך

עבור ארגון טרור המטרה מקדשת את אמצעים. לבנון היא מדינה כושלת – והיא כבר לא אחראית לגורלה. הדבר הברור שהיה צריך לקרות כאן הוא התערבות של האו"ם. כבר בשנות ה־90 מזכ"ל האו"ם דאז בוטרוס בוטרוס ראלי הזהיר כי לא ניתן לכבד ריבונות של מדינות ש"ירדו מהפסים" והפכו למדינות כושלות הזקוקות להתערבות צבאית ומדינית כדי להפסיק את ההתדרדרות ולמנוע מלחמות.

אך מאז האו"ם הפך לגוף חלש עוד יותר משהיה, גוף המוחזק כבן ערובה בידי מדינות אוטוקרטיות שאינן מאמינות בעולם המבוסס על חוקים (Rules-based order). המדינות הללו נחושות להגן על "ריבונות" מדינות כושלות כמו סוריה, הרפובליקה המרכז אפריקאית ואחרות, כל עוד הן משרתות את האינטרסים שלהן.

כוחות כיבוי נאבקים באש שפרצה באזור כפר סאלד אחרי הירי מלבנון, 14 ביוני 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)
כוחות כיבוי נאבקים באש שפרצה באזור כפר סאלד אחרי הירי מלבנון, 14 ביוני 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)

לכן לבנון, שלמעשה נחטפה על ידי ארגון טרור, ממשיכה להתנהל כרגיל, כאילו שהמשקיעים לא עזבו אותה, המטבע הלאומי לא התרסק ומיליציה הממומנת על ידי כוח זר לא מאיימת במלחמה טוטאלית שיכולה להחזיר את המדינה היפה הזאת לעידן האבן בשביל מטרות הזרות לחלק ארי של הלבנונים.

אין ספק שלנוכח המציאות העגומה הזאת המאמצים הדיפלומטיים של הוכשטיין אינם זוכים להתפרצויות של שמחה בשני הצדדים, אולי כי אזרחים משני עברי הגבול מבינים עד כמה קלוש הסיכוי להצלחת המאמצים הללו.

אין ספק שלנוכח המציאות העגומה הזאת המאמצים הדיפלומטיים של הוכשטיין אינם זוכים להתפרצויות של שמחה בשני הצדדים, אולי כי אזרחים משני עברי הגבול מבינים עד כמה קלוש הסיכוי להצלחת המאמצים הללו

החות'ים רוצים להשתלט על המערכת הבנקאית בתימן

איך מתנהלת מדינה במלחמת אזרחים עם ממשלות יריבות? יש בה מערכות משפט שונות, פרלמנטים וממשלות שכל אחת מהן טוענת שהיא היחידה שצריכה לזכות בהכרה עולמית – ואפילו מטבע שונה. כלומר, כמו בימי הביניים, כשלאצילים רבים הייתה זכות לטבוע מטבעות ייחודיים.

כך נראית היום תימן: החות'ים שולטים במרכז ובצפון, בעוד שהממשלה התימנית המוכרת על ידי העולם שולטת בדרום המדינה. בחודש מרץ ממשלת החות'ים החליטה להשתלט על הסקטור הפיננסי והחלה להפיץ מטבע אחר, נבדל מזה הנהוג, לא רק בצורתו אלא גם בשוויו.

דובר החות'ים יחיא סארי במהלך עצרת בצנעא לסולידריות עם הפלסטינים, 15 במרץ 2024 (צילום: MOHAMMED HUWAIS / AFP)
דובר החות'ים יחיא סארי במהלך עצרת בצנעא לסולידריות עם הפלסטינים, 15 במרץ 2024 (צילום: MOHAMMED HUWAIS / AFP)

עתה החות'ים עשו עוד צעד לכיוון הרצוי מבחינתם: הבנק המרכזי שבשליטתם הקפיא את כל העברות הכספים לבנקים המסחריים והממשלתיים (המשתייכים לממשלת הדרום). כתוצאה מכך תימנים רבים לא מסוגלים למשוך את כספיהם מהבנק, וליד סניפים רבים החלו קטטות והתפרצויות זעם.

לנוכח המחירים הגואים והשפל הכלכלי אליו דרדרו החות'ים את תימן, הכלכלה התימנית נמצאת עתה בסכנת קריסה מוחלטת. היחידים שלא מודאגים מכך הם החות'ים, שממשיכים לחנוק את המסחר בים האדום ולפגוע גם בהכנסות המועטות של תימן, לכלוא את עובדי הסיוע הבינלאומיים ולהעמיק את האסון ההומניטרי המתחולל באזורים רבים בתימן וגורם לרעב, מחלות ומוות.

לנוכח המחירים הגואים והשפל הכלכלי אליו דרדרו החות'ים את תימן, הכלכלה התימנית נמצאת עתה בסכנת קריסה מוחלטת. היחידים שלא מודאגים מכך הם החות'ים, שממשיכים לחנוק את המסחר בים האדום

מצרים עצרה 250 אוהדים בגלל תמיכה בעזה

כ־250 אוהדים של מועדון הכדורגל אל־אהלי נעצרו במהלך משחק באלכסנדריה בגלל שהניפו דגלי פלסטין וקראו קריאות פרו־פלסטיניות, כך על פי ארגוני זכויות אדם מקומיים וקבוצות של אוהדים שתיעדו את האירוע. ככל הנראה, מדובר במעצר הכי משמעותי של מפגינים פרו־פלסטיניים מאז אוקטובר 2023.

במצרים הכדורגל היה תמיד הרבה יותר מאשר רק משחק: אוהדי אל־אהלי שיחקו תפקיד משמעותי במהלך אירועי האביב הערבי – הם התארגנו לקבוצות גדולות, הכינו שלטים, הניפו דגלים ונאבקו עם כוחות הביטחון הנאמנים לנשיא דאז חוסני מובארכ.

אוהדי כדורגל מניפים כרזת תמיכה בפלסטינים במשחק של אל־אהלי, 18 במאי 2024 (צילום: FETHI BELAID / AFP)
אוהדי כדורגל מניפים כרזת תמיכה בפלסטינים במשחק של אל־אהלי, 18 במאי 2024 (צילום: FETHI BELAID / AFP)

בתיעודים שפורסמו מהמשחק באלכסנדריה נראים אוהדים היוצאים מהאצטדיון בקריאות "פלסטין יותר חשובה מהמשחק". הסיפור הזה מעיד בראש ובראשונה על המורכבות הגדולה איתה מתמודד המשטר המצרי, שמצד אחד מעוניין לשמור על יחסים תקינים עם ישראל ומאידך חייב להיות קשוב לרחוב המצרי התומך באופן מובהק בעזה.

קהיר מתהלכת על חבל דק והיא מעניינת בהרגעת המצב בעזה ובמניעת המלחמה בלבנון באופן אישי. השאלה היא האם המצרים יהיו מוכנים להפעיל את נשק יום הדין כדי להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות בעזה ובירושלים.

הסיפור הזה מעיד בראש ובראשונה על המורכבות הגדולה איתה מתמודד המשטר המצרי, שמצד אחד מעוניין לשמור על יחסים תקינים עם ישראל ומאידך חייב להיות קשוב לרחוב המצרי

רוסיה מתכננת למכור רכבים בדובאי

חברת "אווטוואז" הרוסית מתעתדת לייצא רכבים תוצרת רוסיה מסוג "לאדה" לאיחוד האמירויות. אולם, הסיכוי שנראה בקרוב רכבי "לאדה" שועטים בכבישים הסואנים של דובאי ואבו דאבי נמוך, משום שהרכבים הרוסיים צריכים לעבור בדיקות בטיחות קפדניות, כמו כל רכב אחר.

ברשתות הרוסיות כבר הגיבו לידיעה הזאת בסרקזם וכתבו, "הערבים בדובאי ובריאד התלבטו בין דגמים שונים של רכבי יוקרה ומה שהיה חסר להם זה בדיוק ה'לאדה'". אחרים הביעו ספק בכך שה"לאדות" המדוברות יימכרו בסופו של דבר בשטחה של איחוד האמירויות ורמזו כי מדובר ביח"ץ ותו לא.

רכב "לאדה" רוסי מהתקופה הסובייטית (צילום: ADALBERTO ROQUE / AFP)
רכב "לאדה" רוסי מהתקופה הסובייטית (צילום: ADALBERTO ROQUE / AFP)

בינתיים במצרים מתכוונים לחדש בשנה הבאה את ייצור הרכבים הרוסיים, שנפסק בשנת 2022. במפעלי החברה בעיר טרבולה עומדים לייצר כ־70 אלף "לאדות" מדי שנה. במצרים, כמו גם במדינות ערביות רבות אחרות, עדיין ניתן למצוא על הכביש גם "לאדות" ישנות משנות ה־70 וה־80.

מצרים קונה מרוסיה כמעט את כל החיטה שלה. רוסיה גם בונה עבור מצרים את הכור הגרעיני האזרחי הראשון שלה. ייצור ה"לאדות" בשטחה של מצרים אמור לסייע לכלכלה הרוסית המקרטעת מאז המלחמה ולמצוא עבורה מפלט מהסנקציות המערביות.

ייצור ה"לאדות" במצרים אמור לסייע לכלכלה הרוסית המקרטעת מאז המלחמה ולמצוא עבורה מפלט מהסנקציות המערביות

השבוע במזה"ת: מבצע "דרך המים" של צבא ארה"ב

ב־20 ביוני 1976 צבא ארה"ב פינה כ־3,00 אזרחים בריטים ואמריקאים מביירות הבוערת והוביל אותם לחוף מבטחים ביוון. הם היו אמורים לעזוב את לבנון דרך היבשה ולחצות את הגבול עם סוריה, אך בשלב הזה כבר לא היה ניתן לפנותם בדרך הזאת בגלל התנאים הקשים של מלחמת האזרחים שפרצה בשנה לפני כן.

רוב האנשים שהתגודדו על החוף היו אמריקאים שהגיבו לקריאת ממשלתם לעזוב את ביירות בעקבות רצח השגריר האמריקאי פרנסיס מלוי ב־16 ביוני באותה שנה. מי שליווה אותם לאזור היו חמושים פלסטינים ופלגים שמאלים בתוך צבא לבנון.

הפליטים הועברו בסירות קטנות אל סיפון נושאת המטוסים USS Spiegel Grove, שלוותה על ידי ספינת קרב אמריקאית נוספת ושלוש ספינות סובייטיות. פינוי נוסף של זרים התבצע רק כחודש לאחר מכן. כמחצית מאלה שרצו לעזוב את המדינה הצליחו להגיע לאזור החוף.

עוד 1,201 מילים ו-1 תגובות
סגירה