הטבח בעוטף עזה והמלחמה המתמשכת גורמים לקשיים נפשיים אצל אנשים רבים מאוד, מה שיצר למטפלים בבריאות הנפש אתגרים ייחודיים ואף חסרי תקדים.

אלפים מהחיילים שהשתתפו במלחמה עברו טראומות ופגיעות נפשיות. לדברי עידית עוז, עובדת סוציאלית ומנהלת שירותי שיקום חיפה של אגף השיקום במשרד הביטחון: "חיילים ואנשי ביטחון מתמודדים עם פוסט־טראומה (PTSD) דיכאון, חרדה, אבל על מות חברים.

"חיילים שעברו פגיעות פיזיות קשות מתמודדים עם ההשלכות הנפשיות שלהן: אֵבל על אובדן של חלק מגופם, הסתגלות לחיים בלעדיו ופגיעה בדימוי הגוף. לוחמים נדבקו בשטח במחלות שגורמות גם לפגיעה נפשית, ועברו פגיעות נוירולוגיות עם אפקט נפשי, כמו הדף מפיצוצים.

"אלפי חיילים ושוטרים שנלחמו בטבח עדיין בטיפול נפשי והם סובלים מקשיים ייחודיים ומקבלים טיפול שונה. הם אומנו להילחם בקרב והגיעו לאירוע מסוג שונה, וחווים חוסר אונים ורגש אשמה שלא הצליחו להציל קרבנות"

"אלפי חיילים ושוטרים שנלחמו בטבח בעוטף עזה עדיין מקבלים טיפול נפשי. הם סובלים מקשיים ייחודיים ומקבלים טיפול שונה. הם חוו דברים מאוד מאוד קשים. הם אומנו להילחם בקרב והגיעו לאירוע מסוג אחר שהם לא היו מוכנים לו: רצח אזרחים, נשים, ילדים, קשישים. הם חווים תחושת חוסר אונים ורגש אשמה על שלא הצליחו להציל חלק מהקרבנות".

גופות של אזרחים ישראלים שנרצחו על ידי מחבלי חמאס בכפר עזה, 10 באוקטובר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

גם במלחמות חיילים נתקלים בהרג המוני של אזרחים, זה אירוע שונה?
"כן. שני האירועים קשים, אבל אירועי 7 באוקטובר היו שונים מכל מלחמה. האכזריות המכוונת, האונס, הרג מכוון של תינוקות. גם העובדה שהקרבנות הם אזרחים שלנו קשה יותר. וחוסר האונים.

"חיילים היו זרוקים לבד בשטח ונאלצו להסתתר, לברוח, לראות מול עיניהם מעשי זוועה. חיילים אחרים נמצאו יומיים–שלושה רצופים בלחימה קשה בשטח ברשות עצמם, בכאוס מוחלט שלא היה ברור מי מנהל אותו".

צה"ל מפעיל בתוך עזה צוותים לטיפול קדמי שמעניקים טיפול קצר וממוקד לחיילים בשטח, כדי לסייע להם לגייס משאבים וכוחות, ובודקים מקרים שמעלים חשש להידרדרות

משדה הקרב לטיפול, ובחזרה

שלא כמו במלחמות קודמות, החיילים מטופלים תוך כדי המלחמה, וחלקם ממשיכים או חוזרים להילחם גם אחרי הטיפול. זאת, בשל אורכה של המלחמה הנוכחית, וגם בזכות התפתחויות בפסיכולוגיה ורפואת הנפש.

צה"ל מפעיל בתוך עזה צוותי טיפול קדמי (צתל"ק) המעניקים טיפול קצר וממוקד לחיילים בשטח, כדי לסייע להם לגייס משאבים וכוחות, ובודקים מקרים המעלים חשש להידרדרות. חיילים שמצבם קשה יותר נשלחים למרכזים לשיקום עורפי, ושם מקבלים טיפול נפשי מעמיק יותר. חלקם משתחררים, אך חלקם מתאוששים וחוזרים לשירות קרבי.

אילוסטרציה: חיילי צה"ל ברצועת עזה, מרץ 2024 (צילום: דובר צה"ל)

חיילי מילואים, חיילי סדיר ששוחררו בזמן המלחמה, שוטרים ואנשי ביטחון מטופלים באגף השיקום במשרד הביטחון. מאז 7 באוקטובר טופלו באגף קרוב ל־3,000 אנשי ביטחון עם פגיעות נפשיות. רבים מהם מתגייסים אחר כך שוב וחוזרים לשדות הקרב. אפילו בין החיילים שנכחו בפסטיבל "נובה" – כחוגגים או כלוחמים – ועברו פגיעות נפשיות, היו כאלה שיצאו אחר כך להילחם.

ההחלטה להחזיר לשטח לוחמים שחוו טראומות ופגיעות נפשיות נובעת קודם כל מהצורך המבצעי בחיילים. אבל לפי אנשי המקצוע שמטפלים בהם, החזרה דווקא מחזקת את החיילים ומסייעת להחלמתם.

"זאת המלחמה הראשונה שבה חיילים מטופלים באגף השיקום וחוזרים אחרי הטיפול לשטח. זה ניסיון ייחודי וחדש, אפילו ברמה עולמית, ובינתיים מוצלח"

לדברי עוז: "במקרים קיצוניים של מצוקה קשה אי אפשר לחזור להילחם, אבל ברוב המקרים הניסיון מראה שהחזרה ללוחמה עוזרת להתגבר על הקשיים. היא מגבירה את התחושה שהחיילים מסוגלים, מתמודדים, חזקים.

"כשחייל יוצא מהלחימה, הצוות שלו לפעמים כועס והוא עשוי להרגיש אשמה, כישלון, חולשה. החזרה לשטח היא לפעמים התרופה הכי טובה לתחושות הללו, לפעמים טובה יותר מאלף טיפולים נפשיים.

אילוסטרציה: כוחות צה"ל ברצועת עזה, מרץ 2024(צילום: דובר צה"ל)

"זאת המלחמה הראשונה שבה חיילים מטופלים באגף השיקום כמה ימים אחרי הפגיעה, ושחלקם חוזרים אחרי הטיפול לשטח. זה ניסיון ייחודי וחדש, אפילו ברמה עולמית, ובינתיים מוצלח.

"גם במבצע 'צוק איתן' ובמלחמות של מדינות אחרות הוענק טיפול נפשי לחיילים בשטח (בצ'צ'ניה, אפגניסטן, עיראק ואוקראינה, ת"ג). אבל החיילים בצבאות הזרים משרתים רחוק מאוד מביתם ואינם יכולים לחזור הביתה לטיפול נפשי קצר ולצאת להילחם שוב".

"היו חיילים שקיבלו טיפול תוך כדי שחבריהם המשיכו להילחם. טיפלנו בבחור שהיה במשבר. הטיפול היה מוצלח ומצבו השתפר, אבל במהלך הטיפול אירע אירוע שבו כמה חיילים מהצוות שלו נהרגו, והוא שקע מחדש בדיכאון קשה"

לא כל הטיפולים מסתיימים בהצלחה והתארכות המלחמה מגדילה את הקושי. לדברי עוז: "חלק מהנפגעים, בעיקר חיילי מילואים, סובלים מקושי בהסתגלות מחדש לחיים האזרחיים ובמעברים בין לוחמה לחיים האזרחיים.

"היו חיילים משוחררים וחיילי מילואים שקיבלו טיפול תוך כדי שחבריהם המשיכו להילחם, וזה הוסיף קושי. טיפלנו בבחור שהיה במשבר, הטיפול היה מוצלח ומצבו השתפר, אבל במהלך הטיפול אירע אירוע שבו כמה חיילים מהצוות שלו נהרגו, והוא שקע מחדש בדיכאון קשה".

הדס שהרבני־סיידון, פסיכולוגית וממובילי מחאת בריאות הנפש, אוקטובר 2023 (צילום: באדיבות המצולמת)

לדברי הדס שהרבני־סיידון, מנהלת תחום בריאות הנפש בעמותת "אחים ואחיות לישראל – החמ"ל האזרחי" לסיוע לנפגעי המלחמה: "אנחנו רק מתחילים לראות את הפגיעות הנפשיות של המלחמה. אנשים נמצאים במילואים חודשים בלי אור באופק.

"הפגיעות הנפשיות בחיילים לא נראות לעין, אבל נשארות איתם. יש חיילים שהריחו חברים שלהם נשרפים ולא יכולים להריח יותר בשר. הרבה מהפגיעות באות לידי ביטוי אחרי החזרה הביתה. הרבה מהם מרגישים שהחיים האזרחיים חסרי ערך.

"הם יוצאים משטח שבו יש סכנה קיומית, שאנשים נלחמים בו על חייהם ופתאום הם מתקשים לדבר עם הנשים, הילדים, ההורים, החברים שלהם. הם שמחים לפגוש אותם, אבל כאילו לא מבינים 'איך זה קשור' למה שעובר עליהם. ייקח להם זמן להסתגל מחדש. עלולה להיות החמרה באלימות במשפחה; הדה־הומניזציה והתוקפנות לא יכולים להישאר רק בשדה הקרב.

"אפילו חיילים שמשרתים לגמרי בעורף עברו פגיעות קשות. הם נמצאים באותן יחידות וחוגים חברתיים עם הלוחמים ומכירים נפגעים. יש חיילים בסדיר שמכירים אישית עשרות הרוגים. שלא לדבר על פצועים".

"הם יוצאים משטח שבו יש סכנה קיומית, שאנשים נלחמים בו על חייהם, ופתאום הם מתקשים לדבר עם הנשים, הילדים, ההורים, החברים שלהם. כאילו לא מבינים 'איך זה קשור' למה שעובר עליהם"

משרד הביטחון משקיע משאבים גדולים מאוד בטיפול בחיילים הנפגעים, ביניהם הנפגעים הנפשיים. עם פרוץ המלחמה החליטו במשרד להעניק טיפול רפואי, נפשי ותמיכה כלכלית מיידיים לכל נפגעי המלחמה ולדחות בשנה את הבדיקות הפרטניות בוועדות הרפואיות לקביעת אחוזי הנכות והזכאות לטיפול ולתמיכה קבועים, כדי לאפשר לנפגעים ולמטפלים להתמקד בטיפול ובהחלמה.

בהודעה שהוציא המשרד לאחרונה נכתב: "אגף השיקום, בסיוע צה"ל וארגון נכי צה"ל, נותנים מענה לכ־6,800 חיילים ואנשי ביטחון, שכשליש מהם מתמודדים עם תגובות נפשיות. צוותי מת"ן למענה נפשי ראשוני נפרסו בפריסה ארצית; אגף השיקום קלט 400 מטפלים חדשים והשיק את אפליקציית 'המדריך ל־PTSD'".

חיילים פצועים ממלחמת עזה בבית הלוחם. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: ארגון נכי צה"ל)

מתמודדי הנפש הופנו לתשע חוות רכיבה וחוות חקלאיות שיקומיות; למרכזי יצירה שיקומיים בהם נגרות, קרמיקה, צורפות, צילום מחשבים, מוסיקה; שיקום תעסוקתי בקבוצות טיפול עם חונכות אישית; טיפולים ב"בית הבטוח" למניעת אשפוז; הפניה ל"בתים מאזנים"; קבוצות טיפוליות; טיפולים אלטרנטיביים.

לדברי עוז: "חשוב לי להדגיש, גם כעובדת סוציאלית וגם כאימא לשלושה בנים שהשתתפו בלחימה: לא כל הלוחמים זקוקים לטיפול נפשי. אבל כל חייל שמבקש טיפול – מקבל. יש לנו מספיק משאבים לטפל בכל מי שזקוק.

"רבים מהמטפלים בוחרים לעסוק במשימה החשובה של טיפול בחיילים. (אבל) הגיוס האינטנסיבי למערך בריאות הנפש של כוחות הביטחון מפחית מכמות אנשי המקצוע במסגרות שנותנות מענה לאזרחים"

"במקומות שידענו שיש פוטנציאל גבוה לפגיעה הגענו לאנשים בעצמנו. באוקטובר נסענו לעוטף עזה, נפגשנו ושוחחנו עם כל כיתות הכוננות ביישובים שהותקפו והצענו להם טיפול נפשי.

"רק באזור חיפה יש לנו שלוש מרפאות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. נוסף על כך, אנחנו מבצעים מיקור חוץ ושולחים מטופלים למטפלים פרטיים, שמקבלים תשלום בסדרי גודל שפסיכולוגים מקבלים באזרחות (מאות שקלים לפגישה, ת"ג), במימון שלנו. לכן החיילים המשוחררים לא צריכים לעבור את ההמתנות הארוכות שחווים אזרחים".

עידית עוז, מנהלת השירות הסוציאלי באגף השיקום של משרד הביטחון בחיפה (צילום: גל אמיר)

האזרחים בהמתנה אינסופית לטיפול

הבעיה היא שגם אזרחים רבים מאוד עברו במלחמה פגיעות נפשיות מתמשכות, ולרשויות המטפלות בהם אין את המשאבים שיש לצה"ל ומשרד הביטחון, ולכן הן סובלות ממחסור תמידי במטפלים.

לדברי שהרבני־סיידון: "רבים מהמטפלים שהחליטו להצטרף לעשייה מקצועית למען הציבור, בוחרים לעסוק במשימה החשובה של טיפול בחיילי סדיר ומילואים. (אבל) הגיוס האינטנסיבי למערך בריאות הנפש של כוחות הביטחון מפחית מכמות אנשי המקצוע במסגרות שנותנות מענה לאזרחים".

"הפתרון הוא להעביר מטפלים מהקליניקות הפרטיות לציבוריות. זה גם עניין של יצירת ערך מוסף, רגשי, מוסרי, אקדמי, לטיפול הציבורי, אבל בעיקר עניין של תגמול"

האזרחים שעברו פגיעה נפשית במלחמה מקבלים טיפול פסיכיאטרי, פסיכולוגי או סוציאלי בקהילה – באופן פרטי או במרכזים ציבוריים – קופות החולים, מרכזי החוסן, לשכות הרווחה וארגונים חברתיים.

במרכזים האזרחיים שורר עומס כבד שהחל עוד לפני המלחמה בשל מחסור בעובדים במקצועות הטיפוליים, גידול האוכלוסייה והפגיעות הנפשיות ההמוניות שהתרחשו בזמן מגפת הקורונה.

רכב עולה באש בעקבות נפילת רקטה באשקלון, 7 באוקטובר 2023 (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

עוד לפני המלחמה, בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית העריכו כי בשירות הציבורי חסרות 5,000 משרות של פסיכולוגים חינוכיים לילדים ונוער, ו־ 1,500 משרות של פסיכולוגים למבוגרים. במחקר שביצע הפורום עלה כי כ־60% מהפונים לפסיכולוגיה הציבורית נאלצו להמתין בין חודש לשלוש שנים לתור לפסיכולוגים בשירות הציבורי, וחצי שנה בשירות הפסיכולוגי הפרטי.

המצב החמיר עוד יותר במהלך המלחמה. בדיון שנערך לאחרונה בוועדת הבריאות של הכנסת על המחסור בפסיכיאטרים, השתתפה אורית טלפור, אם לשלושה ילדים מתמודדי נפש, שאמרה: "לפני שש שנים, הייתי צריכה לחכות ולנדנד כחצי שנה כדי לקבל טיפול בילד במצוקה. בזמן הקורונה זה עלה לקרוב לשנה, והיום בהרבה מקומות אין אפילו מקום ביומן".

"אם פעם, בקליניקה הפרטית שלי שאני מטפל בה במעט מטופלים, יכולתי לתת טיפול שבועיים–שלושה אחרי הפנייה, עכשיו זה חודשיים–שלושה"

לדברי יו"ר המועצה הציבורית לבריאות הנפש, צבי פישל: "העומס כל כך גדול שגם בקליניקות פרטיות זמני ההמתנה ארוכים. אם פעם, בקליניקה הפרטית שלי שאני מטפל בה במעט מטופלים, יכולתי לתת טיפול שבועיים–שלושה אחרי הפנייה, עכשיו זה חודשיים–שלושה".

מה הפתרון לכך?
"להעביר מטפלים מהקליניקות הפרטיות לציבוריות. זה גם עניין של יצירת ערך מוסף, רגשי, מוסרי, אקדמי, לטיפול הציבורי, אבל בעיקר עניין של תגמול".

פצועה ממטח הרקטות מגיעה לבית החולים זיו בצפת. 14 בפברואר 2024 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

הנפגעים הישירים במלחמה – משפחות החטופים, משפחות שכולות, אזרחים שנפצעו או שביתם נחרב מירי הטילים, אזרחים שנכחו בטבח בעוטף עזה והעקורים מעוטף עזה ומהצפון – קיבלו טיפול נפשי מהיר יחסית, כולל סיוע חירום ועדיפות בתורים לטיפול ארוך טווח. העקורים טופלו בשבועות הראשונים למלחמה בידי מתנדבים, ובהמשך במרכזים טיפוליים שהקימה המדינה במלונות.

בביטוח הלאומי – האחראי על הטיפול בנפגעים אזרחיים, החליטו עם פרוץ המלחמה להעניק לאזרחים שנכחו באזורי הלחימה ונפגעו ממנה מימון מיידי ומלא לחופשות מחלה וטיפולים (תגמול טיפול רפואי) למשך שנה, בדומה לטיפול שמעניק משרד הביטחון. הביטוח הלאומי העניק תט"ר ליותר מ־65 אלף אזרחים, שלפי הערכות במערכת הבריאות והרווחה עשרות אלפים מהם הם פגועי נפש.

אבל אזרחים רבים עברו פגיעות נפשיות קשות אף שלא נכחו בטבח ובלחימה, ולכן אינם זכאים לתט"ר. רבים מהם גם אינם במעגל הקרוב לנפגעים הישירים, ולכן אינם מקבלים עדיפות בתור האינסופי לטיפולים נפשיים. 

ד"ר צבי פישל (צילום: אביטל צימט)

על אלה נמנים אנשים במעגל השלישי והשני של הנפגעים, אנשים שנכחו בפיגועים או במלחמות בעבר, והמלחמה מעוררת אצלם תגובות פוסט־טראומתיות, וכן נשים שחוו בעבר תקיפות מיניות ומעשי האונס בטבח מעוררים אצלם תגובות כאלה. מספר הנפגעים הללו אינו ידוע לרשויות; אנשי מקצוע מעריכים אותו במאות אלפים.

לדברי פישר: "רוב האנשים, גם בקרב הנפגעים הישירים ביותר, אינם חווים את המלחמה כטראומה, אבל יש אנשים רבים שהיא מעוררת אצלם תגובות פוסט־טראומטיות, כולל כאלה חלקם כלל לא נפגעו ממנה בעצמם".

במשרד הבריאות לא ידעו לענות על השאלה כמה אזרחים מקבלים כיום טיפול נפשי בעקבות פגיעה במלחמה. במשרד מסרו בתשובה: "בעקבות האירועים והמלחמה קיימת עלייה בפניות למענה נפשי ורגשי, ומרבית הפונים יזדקקו לטיפול בקהילה. משרד הבריאות פועל בדרכים שונות כדי לתת מענה לכל אדם בהתאם לצרכיו".

"מי שנשארים במלון שמונה חודשים הם בדרך כלל החלשים. אלה שאין להם כסף וקשרים שנדרשים כדי להתארגן במקום חדש ותחושה של מסוגלות, שנדרשת גם למעבר למקום חדש וגם לחזרה הביתה"

התארכות המלחמה מקשה את המצב עוד יותר. מי שנפגעים ממנה במיוחד הם העקורים. לדברי שהרבני־סיידון: "מפונים שחזרו לבתיהם חזרו למציאות שבה עדיין יש ירי טילים. מי שהלכו הלאה, שכרו דירה בעיר או עבר עם הקיבוץ שלו למקום אחר חווים התחלה חדשה, עם כל הקשיים שלה. יש ביניהם כאלה שעברו דירות הרבה פעמים בתקופה של שמונה חודשים.

"אלה שנשארו במלונות עד היום נמצאים, כהכללה, במצב הקשה ביותר. מי שנשארים במלון שמונה חודשים הם בדרך כלל החלשים. אלה שאין להם משאבים פנימיים וחיצוניים – כסף וקשרים הנדרשים כדי להתארגן במקום חדש ותחושה של מסוגלות הנדרשת גם למעבר למקום חדש וגם לחזרה הביתה.

תושבי בארי בבית מלון בית המלח, 20 באוקטובר 2023 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

פישל מעריך שכשליש מתושבי העוטף נזקקו או יזדקקו להתייחסות פסיכיאטרית (בדיקה פסיכיאטרית וטיפול תרופתי) לזמן קצר, ועשרות אחוזים מהם נזקקו או יזדקקו לטיפול נפשי.

פישל סבור כי החזרה הביתה של חלק מעקורי העוטף תסייע להם להתמודד טוב יותר עם הטראומה שחוו. לדבריו: "אנחנו יודעים שחזרה לשגרה, למציאות המוכרת ולתחושת השליטה עוזרת להתמודד עם פוסט־טראומה".

"למרבה הצער, הם חיים עם הירי הנורא הזה כבר יותר משני עשורים, הוא חלק מהשגרה שלהם. הטראומה שחוו באוקטובר היא לא הירי, אלא הטבח, והחזרה הביתה עשויה לחזק את התחושה שהוא מאחוריהם"

העקורים חוזרים ליישובים שחמאס עדיין יורה עליהם, זה לא מקשה עליהם?
"למרבה הצער, הם חיים עם הירי הנורא הזה כבר יותר משני עשורים, הוא חלק מהשגרה שלהם. הטראומה שחוו באוקטובר היא לא הירי, אלא הטבח, והחזרה הביתה עשויה לחזק את התחושה שהוא מאחוריהם".

למרות הכול, מספר האשפוזים וההתאבדויות לא עלה

למרות המצב הקשה, מספר הישראלים הזקוקים לאשפוז פסיכיאטרי לא עלה במלחמה. לפי נתוני משרד הבריאות, בבתי החולים הפסיכיאטריים מאושפזים כ־3,200 מטופלים – ירידה של כ־10% לעומת מספר המאושפזים בתקופה המקבילה בשנים 2021–2023.

אתר מסיבת נובה ברעים, 12 באפריל 2024 (צילום: JACK GUEZ / AFP)

בכירים במערכת הבריאות מסבירים כי בבתי החולים חששו שהטבח והמלחמה יביא לגל גדול של אשפוזים וקיצרו אשפוזים של מטופלים במצב קל יחסית, ולכן מספר האשפוזים ירד. בתחילת המלחמה טופלו אלפי מטופלים בטיפולים פסיכיאטרים יום־יומיים ללא אשפוז. כיום, מטופלים בטיפולי יום כ־170 אנשים – מספר דומה למספר הטיפולים בתקופה המקבילה בשנים קודמות.

פישר מבהיר כי בניגוד לשמועות ולפרסומים שגויים וכוזבים בנושא, רק בודדים מכ־3,000 הניצולים מפסטיבל "נובה" הגיעו לאשפוז פסיכיאטרי.

"אנשים הנוטים להתאבדות וזקוקים לאשפוז סובלים ממחלות נפש הנובעות מעולמם הפנימי. העולם החיצוני פחות משפיע עליהם, ולכן אין עלייה בהתאבדויות ובאשפוזים"

ההערכה היא שגם לא חלה עלייה במספר ההתאבדויות. הרשויות טרם אספו את מלוא המידע על ההתאבדויות בזמן המלחמה, כיוון שהמידע על התאבדויות בישראל נאסף באופן לקוי ומתבהר באיחור של שנתיים. אבל במכון לרפואה משפטית של משרד הבריאות מדווחים כי בשלב זה "לא נראית עלייה בנתוני אובדנות בזמן המלחמה ביחס לחודשים המקבילים שנה קודם לכן".

לדברי פישר: "רוב האנשים הנוטים להתאבדויות ושנזקקים לאשפוז סובלים מ־SMI, מחלות נפש קשות, הנובעות מעולמם הפנימי. אסונות בעולם החיצוני, הנראים קשים לרוב האנשים, פחות משפיעים עליהם, לפעמים עוברים לידם, ולכן אין עלייה בהתאבדויות ובאשפוזים בזמן אסונות כמו זה שאנחנו חווים עכשיו.

הפגנת משפחות החטופים, 22 ביוני 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

"רוב האנשים סובלים בזמן אסונות, אבל מסתגלים. חשוב להכיר בקשיים הנפשיים שגורם המצב, אבל גם לזכור שרובנו המוחלט נעבור אותם, וכשהמלחמה תסתיים נלך הלאה, בדיוק כמו שאנשים עשו אחרי מלחמות קודמות, אחרי השואה, מגפות – וכל האסונות בהיסטוריה".

אבל אחד הקשיים בהתמודדות הנפשית עם המלחמה הנוכחית היא שאיש אינו יודע מתי היא תסתיים. לדברי שהרבני־סיידון: "התארכות המלחמה והעובדה שאין לה סוף באופק היא קטליזטור המגביר את הסטרס והפגיעות הנפשיות.

"אנחנו חייבים להפריד בין החוויה שלנו כאזרחים והתפקוד שלנו כמטפלים. כשאנחנו מטפלים אנחנו מנסים להתמקד ב־100% בטיפול, בצרכי המטופל, ובכלים הטיפוליים, שאחד החשובים ביותר שבהם הוא התקווה"

"בכל מלחמות ישראל הקודמות היה איזשהו אופק. הן היו תחומות בזמן וממוקדות במטרה: להגן על עצם קיום המדינה, או לשרת איזשהו חזון עתידי: שלום, הסכמים מדיניים, או פנטזיות על סיפוח שטחים – וזה נתן לאנשים כוח.

"אבל בחודשים האחרונים יותר ויותר אנשים מרגישים שאין תקווה. שזאת מלחמה שמשרתת את עצמה, או פוליטיקה קטנה. אנחנו רואים את זה בשיח הציבורי, בירידה החדה, מ־200% ל־60% בהתייצבות לשירות מילואים, בעזיבה של הארץ – ובוודאי שזה משפיע על הנפש".

מכונית שרופה במטולה, 19 במרץ 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)

חלק מהמטפלים מנסים לראות את הדברים בצורה אופטימית יותר, ולו לצורך הטיפולים עצמם. לדברי עוז: "אחד הכלים הכי חשובים בטיפול הוא לייצר תוכניות לעתיד, ולשם כך צריך ליצור ראייה חיובית שלו, תחושה של המשכיות".

בחלקים גדולים מהחברה הישראלית שוררת בחודשים האחרונים אווירה של פסימיות ואף ייאוש. איך אפשר ליצור באווירה כזאת ראייה חיובית של העתיד?
"אנחנו מטפלים גם במטפלים עצמם, ומשתדלים לתת למטפלים כלים שמחזקים אותנו. תראה, אנחנו, המטפלים, אזרחים, חלקנו הורים, וחלק מהחברה הישראלית, וחווים מה שכולם חווים.

"אבל יש לנו תפקיד, ואנחנו חייבים להפריד בין החוויה שלנו כאזרחים והתפקוד שלנו כמטפלים. כשאנחנו מטפלים אנחנו מנסים להתמקד ב־100% בטיפול, בצרכי המטופל, ובכלים הטיפוליים, שאחד החשובים ביותר שבהם הוא התקווה".