אלן בייטס, חושף השחיתות בדואר הבריטי (צילום: Mark Thomas / Alamy)
Mark Thomas / Alamy
אלן בייטס, חושף השחיתות בדואר הבריטי

אביר מהדואר

בין מקבלי תארי האצולה לרגל יום הולדתו של המלך צ'ארלס היה אלן בייטס, שזכה בתואר מכל הסיבות הנכונות ● בייטס היה מי שחשף את הפגמים במערכת הממוחשבת של הדואר, שהובילו לרדיפת אנשים חפים מפשע בשל האשמות שווא ● מאבקו נמשך רבע מאה ושם קץ להתעמרות במנהלי סניפי הדואר במדינה ● סדרת דרמה על הפרשה שסחפה את הציבור הבריטי תרמה לסוף הטוב

בין מקבלי תארי האצולה לרגל יום הולדתו של המלך צ'ארלס היה אלן בייטס, שזכה בתואר מכל הסיבות הנכונות ● בייטס היה מי שחשף את הפגמים במערכת הממוחשבת של הדואר, שהובילו לרדיפת אנשים חפים מפשע בשל האשמות שווא ● מאבקו נמשך רבע מאה ושם קץ להתעמרות במנהלי סניפי הדואר במדינה ● סדרת דרמה על הפרשה שסחפה את הציבור הבריטי תרמה לסוף הטוב

החודש פורסמה רשימת מקבלי תארי הכבוד והאצולה לרגל יום הולדתו של המלך צ'ארלס השלישי. כרגיל במערכת הבעייתית של תארי הכבוד, חולקו תארים שונים לסלברטיאים כמו הזמר סיימון לה-בון, האמנית טרייסי אמין, שחקן העבר ושדר הכדורגל אלי מקויסט ורבים אחרים. גם נתינים אלמונים שתרמו את חלקם לקהילה זכו לכיבודים, וכמו תמיד, גם מקורבים לשלטון, אנשי עסקים, פוליטיקאים ואנשי הממסד קיבלו את חלקם.

השם הבולט ביותר בין כאלף מקבלי התארים הוא אלן בייטס, סר אלן, שקיבל את תואר האצולה מהסיבות הנכונות אבל הנדירות ביותר. בייטס זכה לכבוד הזה לא כי הוא סלבריטי או חלק מהממסד והשיטה אלא בדיוק להיפך. הוא אזרח קטן שנלחם בממסד הזה כמעט רבע מאה, לעיתים לבדו מול כוחות עצומים ולא התייאש. בייטס הוא גיבור לאומי בלתי צפוי.

המשדר המדובר ביותר בתקופת החגים והשנה האזרחית החדשה האחרונים היה דרמה בת ארבעה חלקים של רשת ITV בשם "אלן בייטס נגד הדואר". זה לא היה סיפור משפחתי מחמם לב, לא מעשיה דתית, ולא סרט רומנטי של אלן קרטיס על מישהו שמוצא אהבה למרות כל הקשיים. זו היתה דרמה עשויה היטב שהרשת מתמחה בה בשנים האחרונות, משחק מצוין של טובי ג'ונס כבייטס ונופי סנודוניה ההרריים בצפון ווילס, שהותירה את הצופים מזועזעים ורותחים.

הסדרה המרתקת והפרשה מאחוריה הפכו לנושא שיחה לאומי, אירוע נדיר בעידן שבו רשתות השידור הגדולות מאבדות צופים באופן קבוע, וקבעה את סדר היום הפוליטי. ניתן לומר מבלי להגזים שזה היה אחד השידורים החשובים ביותר בשנים האחרונות, כזה שייזכר לדורות, ציון דרך בתולדות הטלוויזיה והמשפט הבריטי.

זהו סיפור קפקאי בעידן המחשב. בייטס, אזרח שומר חוק, מנהל סניף דואר בל'אנדידנו, עיירת נופש בצפון ווילס, גילה בתחילת המאה שהמערכת הממוחשבת שהוכנסה לשימוש בסניפי הדואר ב-1999 מראה בסוף היום על מינוס במאזן. הסיבות, טענו אנשי הדואר, הן טעות של מנהל הסניף בניהול החשבונות או מעילה וגניבת כספי הציבור. אין אפשרות אחרת שהרי המחשב אינו טועה. הטכנולוגיה אמינה.

חשוב להבין את משקלם של סניפי הדואר בחברה הבריטית באותם ימים. בכפרים, עיירות או שכונות פרברים, סניף הדואר הוא מוסד חברתי חשוב, לפעמים לב הקהילה הזעירה שנמצא ליד הכנסיה, הפאב היחיד ומגרש הכדורגל או הקריקט. המקום משמש כסניף דואר, מקום לקבלת קצבאות, ביצוע תשלומים, הפקדות למיניהן וגם חנות מכולת בסיסית, אולי מאפיה קטנה ומקום לשבת עם תה ושכנים. מנהלי ומנהלות הסניפים הם מעמודי התווך של הקהילה, אנשים מוכרים לכל אדם בישוב קטן, שהשקיעו את כספם בעסק קטן שדורש אמינות וכישוריים חברתים מעבר לניהול ספרי החשבונות.

הדואר באותם ימים היה מוסד אמין ומוערך. המחשבה שאנשים כמו בייטס ימעלו בתפקידם ויפגעו בקהילה הייתה בלתי נתפסת. אבל בכל רחבי בריטניה הלכו והצטברו מקרים דומים, ואלפי מנהלי סניפים נחקרו על מאזנים שלילים

הדואר באותם ימים היה מוסד אמין בעצמו ומוערך. הדואר חולק פעמים ביום והרשות זכתה לציונים גבוהים מהציבור בעיקר בשל ההון האנושי שצברה מאחרי הדלפקים. המחשבה שאנשים כמו בייטס ימעלו בתפקידם ויפגעו בקהילה הייתה בלתי נתפסת.

אבל בכל רחבי בריטניה הלכו והצטברו מקרים דומים. אלפי מנהלי סניפים זומנו לחקירות בשל מאזנים שלילים. הם נדרשו לכסות את הפערים מכספם ובמקרים רבים, פוטרו, איבדו את העסק וחסכונותיהם ואף הועמדו לדין באשמת גניבה או ניהול ספרים כוזב. פתאום הציבור המוערך הפך למוקד של שחיתות וגניבות, כך על פי רשות הדואר.

הדואר שנוסד ב-1666 הוא מוסד בעל כוח עצום ולא רק כלכלי, בעל סמכויות חקירה משלו. וכך הגיעו אנשים אל ספסל הנאשמים מול גוף אדיר מגובה במסמכים ונתוני מחשב. השופטים בדרך כלל לא היססו להרשיע ולעיתים אף לשלוח אנשים מהיישוב לכלא, כולל מבוגרים, נשים בהריון וחולים. הרי המחשב ואנשי רשות הדואר סיפקו הוכחות חותכות.

אחד מכל 12 מנהלי סניפים נתקל באי סדרים. פתאום אוכלוסייה שידועה כשומרת חוק באופן כללי, אזרחים ללא כל עבר פלילי, נשים שחלמו על עסק קטן משלהן, הפכו בעיני החוק לפושעים. הם התקשרו לקו התמיכה של חברת פוג'יטסו, שם נאמר להם שהם היחידים עם הבעיה הזו. שהמערכת לא טועה. שהורייזן היא תוכנה אמינה.

רשות הדואר הציעה להם עסקאות טיעון – הודו בניהול ספרים כוזב, ולא תואשמו במעילה ולא תלכו לכלא. אלו שהסכימו לעסקה נאלצו להשלים את החוסרים מכיסם וקיבלו רישום פלילי לשארית חייהם. חלקם אף נשלחו לכלא למרות עסקת הטיעון

המחשב הראה על אי סדרים ורשות הדואר הציעה להם עסקאות טיעון. הודו בניהול ספרים כוזב, ולא תואשמו במעילה ולא תלכו לכלא. אלו שהסכימו לעסקה נאלצו להשלים את החוסרים מכיסם וקיבלו רישום פלילי לשארית חייהם. חלקם אף נשלחו לכלא למרות עסקת הטיעון. "השופט אמר מאסר של תשעה חודשים וחיכיתי לשמוע 'על תנאי'. זה לא קרה. במקום זאת הוא אמר 'קחו אותו לתא'", סיפר נואל תומאס מאנגלסי שבצפון במערב ווילס. "את יום הולדתי השישים עברתי בכלא. זה היה זוועה. גיהינום".

הכוח המניע בסיפור הקפקאי הזה היה תוכנת הורייזן של חברת פוג'יטסו. התוכנה החליפה רישומים ידניים ונועדה להצעיד את רשות הדואר קדימה, להקל על חיי המנהלים ולמנוע גניבות וטעויות. אבל הורייזן הייתה תוכנה כושלת, מרובת באגים ובלתי אמינה לחלוטין. המאזנים השלילים לא נבעו מטעויות או מעילה של מנהלי הסניפים אלא ממערכת בעייתית שייצרה נתונים שגויים. "זו התוכנה אשמה", טענו הנאשמים, אבל מילה של מחשב ורשות ענק עם חוקרים ועורכי דין יקרים שווה יותר מ"לא גנבתי" של כפרי שנקלע לבית המשפט.

אלן בייטס נותן עדות בשימוע בבית הנבחרים בלונדון ב-27 בפברואר 2024 (צילום: AFP PHOTO / PRU)
אלן בייטס נותן עדות בשימוע בבית הנבחרים בלונדון ב-27 בפברואר 2024 (צילום: AFP PHOTO / PRU)

זה היה יכול להיות סיפור נוסף על הסתמכות יתר על טכנולוגיה, על אובדן היכולת לבדוק ולהקשיב לבני אדם מול העובדות הקרות לכאורה. בעצם זה סיפור נורא בהרבה. הטרגדיה של מנהלי הסניפים, שאיבדו הכנסות, חסכונות, בריאות, שנים מחייהם ובמספר מקרים את שפיותם וחייהם, היא סיפור על רשעות, התעללות, מסיכת שקרים, ניצול כוח ואי צדק בקנה מידה מחריד. משל על חברות ענק ועולם העסקים הנוכחי.

בפוג'יטסו ורשות הדואר ידעו בדיוק מה יש להם ביד, וידעו שטענות המנהלים מוצדקות. עובד פוג'יטסו סיפר ל-ITV: "כל אחד במטה החברה ידע ב-2001 כשהתחלתי לעבוד שם, שהמערכת היא פיסת חרא. היא עברה מי יודע כמה פעמים במעבדות והבוחנים מצאו אלפי באגים".

בפוג'יטסו ורשות הדואר ידעו בדיוק מה יש להם ביד, וידעו שטענות המנהלים מוצדקות. זה יכול היה להיגמר באי נוחות של כמה חודשים, אבל מנהלי רשות הדואר בחרו להמשיך לגרור אזרחים לבתי המשפט

זה יכול היה להיגמר באי נוחות של כמה חודשים לאנשי הסניפים, בתיקון המעוות ומציאת פתרונות טכנולוגיים, אבל מנהלי רשות הדואר בחרו בדרך אחרת. הם טענו שאין בעיה עם הורייזן, המשיכו לגרור אזרחים לבתי המשפט והתעללו בכל מי שלא הסכים לעסקת טיעון.

אנשי הרשות ניצבו בבית המשפט ושיקרו ביודעין. הם ידעו שלא היתה שם עבירה פלילית, ראו חיים נהרסים מול עיניהם אבל המשיכו לטעון "הורייזן היא מערכת אמינה ומצוינת" ושהתקלות נדירות. האלטרנטיבה היתה שידוד מערכות שהיה עולה מאות מיליונים, הודאה בכישלון שלומאלי, אובדן תדמית ורווחים, אולי גם מחיר אישי של בכירים. למול כל אלו, עמדו חיים של כל מיני כפריים ולוזרים שעובדים כל יום ולא מקבלים בונוסים של מאות אלפים. הבחירה היתה קלה, עבור אנשים מסוג מסוים.

המחיר האנושי היה מזוויע. ג'ס קאור, מנהלת סניף מוולסול, בחרה שלא להודות באשמה ונתקלה בכוח המשפטי של הרשות. היא נדרשה לשלם סכומי עתק שלא היו ברשות משפחתה, שקעה בדיכאון וניסתה להתאבד. היא אושפזה כשהיא סובלת מדיכאון וחרדה, טופלה בנזעי חשמל ואיבדה את זכרונה.

"איני זוכרת דבר מילדותי", היא סיפרה. "אני מטופלת בכדורים עד היום. גם כשהייתי מאושפזת הם לא האמינו לי ושלחו רופאים וחוקרים לבדוק אותי. לא רק שטופלתי בשוק חשמלי, הם הוסיפו למצוקה שלי". ארבעה אזרחים התאבדו ומי יודע עוד כמה ניסו ומי סובל עד היום מבעיות נפשיות קשות. "בעיתון המקומי ובעיתון קהילת הפאנג'בי התפרסמו ידיעות על הרשעתי", סיפרה קאור, "דבר לא נותר משמי הטוב. זה הגיע לכל מקום".

מול הכוח והאכזריות של ראשי רשות הדואר התייצב אלן בייטס כמעט לבדו. הוא סירב להודות באישומים והחל בניסיונות להגיע לשורש האמת. הוא תואר כמטורף והזוי, אבל סירב לוותר ויצא למאבק נגד הדואר

מול הכוח והאכזריות של ראשי רשות הדואר התייצב אלן בייטס כמעט לבדו. הוא סירב להודות באישומים והחל בניסיונות להגיע לשורש האמת. הוא הגיע לכנס של מנהלי הסניפים ב-2004 וניסה להציג את טענותיו. הכנס נערך בטורקי שבדרום אנגליה והוא נאלץ לישון באוהל כי לא היה יכול להרשות לעצמו מלון. הוא תואר כמטורף והזוי, אדם מריר בשל העובדה שהוא איבד את סניף הדואר שלו, אדם לא אמין שאין טעם להקשיב לו. זה היה יכול לשבור כל אחד, אבל בייטס אינו כל אחד. יחד עם אשתו הוא יצא למאבק הגדול נגד הדואר.

"היה מחסור של אלף פאונד במערכת אבל לא הייתי מוכן להשלים עם זה", הוא סיפר. "הם אמרו לי שאני חייב או ש… אבל מבחינתי זה היה לקבל אחריות על כישלונות של המערכת ולא הייתי מוכן לזה, ולכן הם פיטרו אותי ולקחו את הסניף ואת חסכונותיי".

אלן בייטס, פברואר 2024 (צילום: Annabel LEE-ELLIS / AFP)
אלן בייטס, פברואר 2024 (צילום: Annabel LEE-ELLIS / AFP)

בייטס חיפש עוד מנהלים שסבלו מאותן בעיות וארגן כנס בכפר קטן במרכז אנגליה. "לא ידענו מי יבוא, אם יבואו בכלל", הוא סיפר. אבל אנשים שבורים ומותשים הגיעו ויצרו קשר מכל רחבי בריטניה. המטרה הראשונה הושגה: הם הבינו שהם לא לבד. שישנה בעיה רחבת היקף. וכך גם נוצרה רשת תמיכה חברתית. "חשבתי שאני טיפשה שהודיתי בפשעים שלא ביצעתי, אבל הבנתי שאני לא היחידה שזה קרה לה", סיפרה ג'ו המילטון.

בייטס וחבריו יחד עם מתנדבים משפטנים ורואי חשבון, החלו לאסוף מידע, להתארגן לגוף רשמי ולפנות לחברי פרלמנט ולאמצעי התקשורת. ג'יימס ארבת'נוט נציג המפלגה השמרנית בהמפשייר בדרום אנגליה, חבר הפרלמנט של המילטון, שמע את תלאותיה והתגייס למאבק וייצג את המנהלים במשך שנים.

בזכות מאבקו של בייטס יותר ויותר מנהלי סניפים זוכו בבתי משפט, אבל ברשות הדואר -חברה בבעלות ממשלתית – לא היו מוכנים להודות בטעויות, בשקרים ובנזק שנגרם. האמצעים רק הפכו לבוטים יותר

גוף התקשורת הראשון שגילה ענין בסיפור היה מגזין מחשבים בשם קומפיוטר וויקלי, ובעקבותיו החלו פרסומים אוהדים במקומונים ומאוחר יותר גם בעיתונות הארצית.

רשות הדואר המשיכה בקו אותו נקטה מהיום הראשון של הפרשה. "הורייזן היא תוכנה אמינה ואין בעיה. מדובר במקרים בודדים", היה הקו הרשמי בתגובות לעיתונות, חברי פרלמנט ובבתי משפט. אמנם יותר ויותר מנהלי סניפים זוכו בבתי משפט, אבל בחברה שבבעלות ממשלתית לא היו מוכנים להודות בטעויות, בשקרים ובנזק שנגרם. האמצעים רק הפכו לבוטים יותר.

סניף דואר בלונדון, בריטניה (צילום: VV Shots/iStock)
סניף דואר בלונדון, בריטניה (צילום: VV Shots/iStock)

מייקל רדקין היה איש הממסד ברשות הדואר, חבר ועד ובאוגוסט 2008 הוא הוזמן לפגישה במטה פוג'יטסו. שם הוא זכה לראות את קודש הקודשים של הורייזן, חדר הבקרה, ומארחיו אף חשפו בעיניו כיצד ניתן להיכנס לחשבונות הסניפים מרחוק, ללא ידיעת המנהלים.

"אנחנו עכשיו בתוך החשבון של הסניף?", הוא שאל בתדהמה. "כן כן, הנה אני משנה את יחסי שערי המט"ח", אמר לו המארח. "זה לא יכול להיות תקני", אמר רדקין המזועזע, ואנשי פוג'יטסו הבינו את טעותם. הוא הצטווה לעזוב מייד את המקום. למחרת ב-8:30 הוא התעורר בביתו. חוקרים של רשות הדואר היו שם וטענו שחסרים 44 אלף ליש"ט מהמאזן של הסניף שאשתו עמדה בראשו. היא הורשעה ונצטוותה לחבוש אזיק אלקטרוני לרגלה במשך חודשים.

חברת פוג'יטסו והדואר ניסו להסתיר שניתן היה להיכנס לחשבונות מרחוק ללא ידיעת אנשי הסניפים, שכן אז ההעמדות לדין וההרשעות יהיו חסרות בסיס ותוקף. לשם כך הם פתחו במסע הפחדה

מסע ההפחדה לא היה בלי סיבה. אם ניתן היה להיכנס לחשבונות מרחוק ללא ידיעת אנשי הסניפים, ההעמדה לדין וההרשעה היו חסרות בסיס ותוקף. לא יהיה ניתן לדעת מה מקור החוסרים (גם בהנחה שהיו כאלו) וזיכוי הנאשמים יהיה מובטח. אנשי פוג'יטסו ורשות הדואר הבינו שאסור שהמידע הזה ידלוף.

זו הייתה דוגמה אחת לשיטות הפעולה של רשות הדואר. כל מי שניסה להתמודד איתם בבית המשפט גילה שכתב האישום הוכפל בסעיפי האישום ובסכום הנדרש לכיסוי. עוד ועוד חיים רוסקו, אבל התהליך, התמונה הגדולה, החל להשתנות. רואי חשבון פליליים החלו לחקור את הנושא ב-2012 וזכו לשיתוף פעולה מסוים מטעם הרשות. מרגע שהם החלו לחשוף את האמת הופסקה פעולתם והם הצטוו באיומים משפטיים לשתוק.

מטה פוג'יטסו בלונדון (צילום: Adrian DENNIS / AFP)
מטה פוג'יטסו בלונדון (צילום: Adrian DENNIS / AFP)

צמרת רשות הדואר בראשות פולה ונלס, אשת עסקים מצליחה ואשת כמורה בכירה בכנסיה האנגליקנית וידידה של הארכיבישוף מקנטרברי המשיכו באותו קו. הם ידעו שהתוכנה בעייתית, הם ידעו שאנשים חפים מפשע נגררים לבתי משפט, הם ידעו שבתי משפט מזכים יותר ויותר, הם ידעו שמנהלי הסניפים, חברי פרלמנט, החוקרים והתקשורת יודעים. ועדיין הם לא היו מוכנים לשנות את המדיניות. "האם הם רשעים או מטומטמים?", נשאלת השאלה.

כמו כת שדבקה בעקרונותיה למרות כישלונות ברורים כל עוד היא מתגמלת את העומדים בראשה, אנשי רשות הדואר המשיכו בהתרסקותם, והמשיכו להוציא צווי השתקה ואיומים במקום לתקן את המעוות

ב-2015 נשאלה ונלס בוועדה פרלמנטרית על אמינות הורייזן. "זו מערכת אמינה ויציבה שפועלת לטובת מנהלי הסניפים ואנחנו עושים הכל למען אלו שנתקלו בקשיים" היא אמרה. בוועדה. פרלמנטרית. מבלי להניד עפעף. כל מילה הייתה שקר. זה היה מעשה מטומטם ומרושע בו זמנית מצידה, עליו היא עוד תתחרט.

כמו כת שדבקה בעקרונותיה למרות כישלונות ברורים כל עוד היא מתגמלת את העומדים בראשה, ונלס וחבריה המשיכו בהתרסקותם. מכונת הרעל כבר הפכה לפחות אפקטיבית, הפחד מפני הקלגסים בחליפות פחת, המערכת הפוליטית הבינה לאן נושבת הרוח, אבל הוונליסטים המשיכו בפולחן. הם המשיכו להנפיק צווי השתקה, איומים, והצעות פיצוי מעליבות בתמורה לשתיקה במקום לתקן את המעוות. הם המשיכו להתרסק אל תוך המציאות.

מנכ"לית משרד הדואר הבריטי לשעבר, פולה ונלס, מגיעה למסור עדות בבית הנבחרים בלונדון, מאי 2024 (צילום: HENRY NICHOLLS / AFP)
מנכ"לית משרד הדואר הבריטי לשעבר, פולה ונלס, מגיעה למסור עדות בבית הנבחרים בלונדון, מאי 2024 (צילום: HENRY NICHOLLS / AFP)

ב-2018 נסע עורך מדין מלידס במכוניתו לעבודתו בבוקר ושמע ראיון עם אלן בייטס אודות הפרשה. הנושא דיבר אליו והוא הציע לבייטס וחבריו להגיש תביעה ייצוגית נגד הדואר. זה לא היה מעשה של מה בכך, לרשות הדואר היו אמצעים אסטרונומים בכדי לנהל מערכת משפטית מתישה שלבייטס לא היו, הם עדיין היו הקול הממסדי החזק ואיש אינו יכול להבטיח ניצחון. אבל 555 מנהלי סניפים הצטרפו לתביעה: אלן בייטס ואחרים נגד רשות הדואר. האזרח הקטן נגד הגורל הקפקאי. הצדק נגד השררה.

בייטס: "התביעה נגד הדואר נועדה לחשוף את הדרך השפלה בה התייחסו לאנשים, חוסר המידע מהדואר, הבעיות במערכת שהם לא לקחו עליה אחריות, ההכחשה, הבריונות, הטיוח השיטתי, ההתעללות באנשים, הדרך שבה הם פלשו לבתי האנשים, המחשבה שהם הדואר הכל יכול והם לא חייבים כלום לאף אחד".

בבית המשפט העידו מנהלי הסניפים על בעיות רחבות היקף מהיום הראשון של התקנת המערכת. אנשי הדואר והורייזן הצטוו לחשוף מסמכים, מנהלי רשות הדואר התקשו לספק תשובות והניצחון המשפטי היה ברור

בבית המשפט העידו מנהלי הסניפים על בעיות רחבות היקף מהיום הראשון של התקנת המערכת. אנשי הדואר והורייזן הצטוו לחשוף מסמכים ו"מאות אקדחים מעשנים התגלו". רדקין סיפר על מה שהוא ראה במטה פוג'יטסו, כולל הוכחות שהוא ביקר במקום (יומן המבקרים מאוגוסט 2008 נעלם באורח פלא). חושפי שחיתות מחברת פוג'יטסו סיפרו על על הבעיות ועל האפשרות לכניסה לחשבונות מרחוק. מנהלי רשות הדואר התקשו לספק תשובות והניצחון המשפטי היה ברור. 330 עמודים של תמיכה חד משמעית של השופט פרייזר בעמדות בייטס וחבריו וריסוק של טעות רשות הדואר.

לרשות הדואר נותר טריק אחד בשרוול: הם קראו לפסילת השופט פרייזר בשל הטיה ברורה נגד הדואר. זה היה צעד נואש ומביך. הודאה בתבוסה שנועדה רק להתיש את העותרים שתקציבם הלך ואזל, בתקווה לגרור את התהליך לעוד חודשים ארוכים של התדיינות. זו הייתה הודאה ערכית ומוסרית של מנהלי הדואר: אנו מודים באשמה אבל נמשיך למרר את חייכם ככל האפשר.

מנכ"לית משרד הדואר הבריטי לשעבר, פולה ונלס, בבית הנבחרים בלונדון, פברואר 2015 (צילום: AFP PHOTO / PRU)
מנכ"לית משרד הדואר הבריטי לשעבר, פולה ונלס, בבית הנבחרים בלונדון, פברואר 2015 (צילום: AFP PHOTO / PRU)

בייטס וחבריו זכו ב-57.5 מיליון ליש"ט פיצויים. אחרי ניכוי ההוצאות המשפטיות האדירות נותרו רק 20 אלף פאונד לאיש. לכאורה פיצוי עלוב על נזקים גדולים בהרבה, אבל שתי מטרות חשובות הושגו: נסללה הדרך למחיקת ההרשעות של כ-900 איש ולתביעות פיצויים. ומעל לכל, האמת זכתה להכרה רשמית. בייטס ניצח מערכת שמגלגלת ביליונים בשנה. ג'ו המילטון הביסה את פולה ונלס.

לפני שנה וחצי וחצי הוצע לבייטס תואר כבוד מטעם המלכה, אבל הוא סירב לקבל אותו כל עוד ונלס, שפרשה מתפקידה ב-2019, עדיין מחזיקה בתואר משלה אותו קיבלה ב-2020. כן, ונלס אחרי התבוסה המשפטית עדיין זכתה לכיבודים.

ונלס, קרואלה דה ויל עם חליפת עסקים מחויטת, אשת כמורה שמדברת על ערכי צדק, מחילה וחסדי האל, כבר אינה מחזיקה בתואר או באיזשהו כבוד. היא האישה השנואה ביותר בבריטניה. היא צפויה לבלות את ימיה בבתי משפט ולאחר מכן כלא וחרפה עד סוף ימיה

ונלס, קרואלה דה ויל עם חליפת עסקים מחויטת, אשת כמורה בכירה שמדברת על ערכי צדק, מחילה וחסדי האל, כבר אינה מחזיקה בתואר או באיזשהו כבוד. היא האישה השנואה ביותר בבריטניה, קריקטורה עם שינים צהובות של מנהלי חברות ענק חסרי אחריות. היא העידה בפני ועדת חקירה בעדות שהרשעות נעלמה ממנה. נותרו רק הדמעות והטמטום והשקרים הבוטים.

אסתכן בהימור שהממשלה החדשה שתבחר בעוד שבועיים תמהר להעמיד אותה לדין והיא צפויה לבלות את ימיה בבתי משפט ולאחר מכן כלא וחרפה עד סוף ימיה. לא אופתע אם בחמישה לנובמבר, יום המדורות והזיקוקים הלאומי, דמותה תופיעה בראשי מדורות רבות ברחבי בריטניה ותעלה באש לקול מצהלות הציבור.

הסיפור הקפקאי על אזרח שמתעורר לסיוט טכנולוגי לא היה כזה בעצם. זה היה סיפור קלאסי על כוח רשעות ואכזריות וגם על תקווה. גם במקום מתוקן יחסית כבריטניה, עיוות דין כה מפלצתי יכול להתנהל במשך שנים.

אזרחים יכולים לשקר בקור רוח בבית משפט ולשלוח אזרחים אחרים לכלא בידיעה שהם לא עשו כל רע. מנהלים בכירים יעשו הכל בכדי להמשיך במדיניות דורסנית ולהגן על רווחי החברה והבונוסים האישים גם כאשר הקרב הוכרע. בבתי המשפט ישנה הטיה ברורה לבעלי השררה וההון ואזרחים עשויים להישלח לכלא ללא הוכחות מספיקות.

לורד בייטס וחבריו זכו לניצחון בקרב על האמת, והם עשויים לראות את האשמים משלמים על מעשיהם. מסתבר שגם אזרח קטן אחד מצפון ווילס יכול לשנות את העולם

אבל גם אזרח קטן אחד מצפון ווילס יכול לשנות דברים. עיתונות חופשית, בין אם מדובר במגזין מחשבים או במקומון זעיר, יכולה להתחיל בחשיפת האמת, וחבר פרלמנט בעל ערכים יכול להנהיג מאבק חכם וצודק ללא כל קשר לזהותו המפלגתית. מתנדבים בעלי ידע משפטי והבנה בראיית חשבון יכולים לתרום לחברה טובה יותר ותמיכה הדדית היא הבסיס לפעולה בתנאים הקשים ביותר.

בייטס וחבריו זכו לניצחון בקרב על האמת, והם עשויים לראות את האשמים משלמים על מעשיהם. הם גם צפויים לקבל פיצויים ראויים על שנות הסבל בסדרי גודל של מאות אלפי ליש"ט לאיש שיעזרו להם לשקם את חייהם ולהפסיק לעבוד בעבודות דחק בשנות השבעים לחייהם. עכשיו, כשאנחנו יודעים שבייטס וחבריו זכו לסוף הטוב לו הם היו ראויים, ואולי גם הנקמה תוגש בקרוב, אולי אפשר להכריז ש"אלן בייטס נגד הדואר" היא סדרת חג המולד הגדולה ביותר אי פעם.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 2,712 מילים ו-1 תגובות
סגירה