"שום תסריט לא היה מתאר סיטואציה טרגית כזו"

יוסי ז'אן ז"ל (מימין) ויוסי בן ארי, על רקע תמונתו של אלמוג (צילום: באדיבות הכותב)
באדיבות הכותב
יוסי ז'אן ז"ל (מימין) ויוסי בן ארי, על רקע תמונתו של אלמוג

הספד ליוסי ג'אן ז"ל. בית העלמין נווה ימין, 9 ביוני 2024

שלום לכם ציבור יקר, אנשים טובים,

מדוע דווקא אני עומד כאן? במה זכיתי? מה הקשר שלי ליוסי ג'אן?

ובכן, למרות שבקו-אוויר אני מתגורר במרחק של פחות מחצי קילומטר מדירתו, מעולם לא פגשתי את יוסי, עד שבוע לאחר פרוץ המלחמה. קפלן, יוספטל, הדרים, תשלו"ז ויפה-נוף זה סוג של קיבוץ גדול, של כל השכונות המזרחיות בכפר סבא, אך ממש ברור שלא כולם מכירים את כולם.

מדוע דווקא אני עומד כאן? במה זכיתי? מה הקשר שלי ליוסי ג'אן? ובכן, למרות שבקו-אוויר אני מתגורר במרחק של פחות מחצי קילומטר מדירתו, מעולם לא פגשתי את יוסי, עד שבוע לאחר פרוץ המלחמה

אז איך זה קרה? מיד לאחר פרוץ המלחמה, האלוף (במיל.) מאיר כליפי קיבץ כשמונים קציני מילואים בכירים מצה"ל, המוסד, שב"כ, המשטרה, שב"ס ומשרדי ממשלה מובילים אחרים, ובנה את קבוצת "איתכם".

משימתה של "איתכם" הייתה אחת – להיכנס למשפחות החטופים ולסייע להן בכל היבט הקשור לחיי היום-יום, בתחום האזרחי. זאת, בשלב שהממשלה ומשרדיה היו בהלם/אלם מוחלט, וצריך היה מישהו שיעשה את העבודה עבור המשפחות, שבאחת – חייהם נעצרו.

לאף אחד מאיתנו לא היה רקע מתאים לטפל במכלול הבעיות האדיר בהם נתקלנו. אך תוך הפעלת שכל טוב, יוזמה, הסתייעות הדדית וייעוץ חיצוני, עשינו, ואנו עדיין עושים זאת, בשקט, בצנעה, ללא תהודה תקשורתית, לשביעות הרצון המלאה של המשפחות.

זכיתי ללוות שלוש משפחות בכפר סבא, אחת מהן הייתה זו של יוסי. וואו, זה היה מאד שונה מליווי השתיים האחרות, ומאתגר באופן שדרש זמן עתק ואנרגיות נפש גדולות.

משימתה של "איתכם" הייתה להיכנס למשפחות החטופים שחייהם נעצרו באחת ולסייע להן בכל היבט בתחום האזרחי. זאת, בשלב שהממשלה ומשרדיה היו בהלם/אלם מוחלט

עשיתי זאת באהבה גדולה, כיוון שאהבתי את יוסי, כמו שהיה – אדם שנפל לאירוע הנורא של חטיפת אלמוג בנו ב-7 באוקטובר, במצב פתיחה בריאותי מאד לא פשוט, ועשה מאמץ רב להרים ראש ולשרוד. והכל, כפי שאמר בעצמו, "בשביל אלמוג", "בשביל אלמוג", בשביל אלמוג".

בצד השעות הקשות מאוד, והתהפוכות אין ספור בשיח שלי עם יוסי, היו גם רגעים מספקים ומנחמים: היכולת לשכנע אותו להתנתק מערוצי החדשות המדכאים בדיווחיהם המזגזגים, ולעבור לסרטים וסדרות; לראותו משחק שש-בש עם הקצין אבי, עלם חמודות, וכך – מתנתק בחיוך לזמן מה מה"באסה" הכללית; לצפות בו קם מהספה, אותה לא נטש עד שעת מותו, מציע ומכין קפה שחור לנוכחים; הגעתו למרפסת ביתה של שוש לחגוג את הנר הראשון של חנוכה עם אחיותיו ובני משפחותיהן; לראותו מתרגש מצילומים ששלחתי לו ממקומות שונים בהם הוצבה תמונת אלמוג, ודאי מהתמונה שהייתה מונחת מעל הכסא הריק בביתנו בליל הסדר.

נדיר מאוד היה שיוסי הסכים לצאת מהבית, ודאי לאירועים ציבוריים. כל כך שמחתי שיוסי הגיע פעם לאירוע שגמלאי כפר סבא ארגנו בחזית קולנוע "חן", לכבוד חטופי העיר, וכמובן – כשבא לשמוע את אורית, אמא של אלמוג, כשדיברה במוצ"ש ה-27 באפריל במשמרת שלוחת מטה החטופים בכפר סבא.

זו הייתה גם הפעם האחרונה בה ראיתי אותו. הופתעתי לטובה – הוא נראה ממש טוב, עמד על רגליו, שוחח עם סובביו, לרבות רותי, אימם של יאיר ואיתן הורן, שנחטפו מניר עוז ומצויים עדיין בשביים.

אהבתי את יוסי, כמו שהיה – אדם שנפל לאירוע הנורא של חטיפת אלמוג בנו, במצב בריאותי לא פשוט, ועשה מאמץ רב להרים ראש ולשרוד. והכל, כפי שאמר בעצמו, "בשביל אלמוג", "בשביל אלמוג", "בשביל אלמוג"

באותו ערב, יוסי ביקש ממני מספר פעמים שאבוא לשתות איתו קפה. מאוד שמחתי על כך. ואמנם, ניסיתי ליצור איתו קשר לעיתי תכופות, אך הוא לא הגיב. לפני שבועיים שלחתי ליוסי מקבץ צילומים של תערוכה נהדרת לכבוד החטופים שפרוסה בלובי של היכל התרבות, לרבות צילום יפה של אלמוג, אך יוסי לא השיב.

הקשבנו לדבריה הכואבים של דינה אחותו בראיון לקרן נויבך. קשה היה שלא להזיל דמעה. מעטים יודעים עד כמה דינה הייתה קשורה ליוסי מאז ילדותם, איזו מחויבות חשה כלפיו וכמה קשה היא לקחה את מצבו. אך מעולם היא לא הרשתה לעצמה לוותר על תפקיד האחות הקטנה-גדולה, פיסית וריגשית. נדמה לי שהיא היטיבה מאד להסביר את סיבת מותו – שברון לב. פשוט כך.

שום תסריט הוליוודי לא היה מתאר סיטואציה טרגית שכזו – אל הארץ המובטחת יוסי יכול היה להגיע, אך כמשה, הוא נשאר על הר נבו. ליבו נדם שעות ספורות בלבד לפני שיכול היה לגעת ולחבק את אלמוג, מה שחלם לעשות, חזר ואמר זאת, תשעה חודשים ארוכים.

246 יום חיכה שבנו ישוב מהשבי. עד שחולץ – נפטר שעות ספורות לפני הבשורה מדום לב.וכאילו שזה לא מספיק מטלטל ומצמרר, מכריו…

Posted by ‎קרן הראל‎ on Sunday, June 9, 2024

התרגשתי מאד כשדינה ביקשה ממני לדבר. אני אולי סוג של "מבוגר אחראי", אך קיימת חבורה שלמה שסבבה וסובבת את יוסי באהבה רבה, ומוכנה הייתה לעשות הכל עבורו.

שום תסריט הוליוודי לא היה מתאר סיטואציה טרגית שכזו – אל הארץ המובטחת יוסי יכול היה להגיע, אך כמשה, הוא נשאר על הר נבו. ליבו נדם שעות ספורות בלבד לפני שיכול היה לגעת ולחבק את אלמוג, מה שחלם לעשות

ברצוני להזכירם, ולהתנצל מראש אם שכחתי משהו: ראשית, האחיות דינה ושוש, והאח הגדול חנן; שנית אבי טולדו, הקצין הצמוד ליוסי מטעם צה"ל; שלישית, אורן כהן, מי שהחליף אותי בקשר עם יוסי; רביעית – נשות הרווחה רוזי ודפנה; וחמישית, אולי באמת מי שנתנו ליוסי הכי הרבה מזמנם – שאול ושי המתנדבים. שיבורכו כולם.

היה לי מאד קשה לראות את יוסי אתמול בדירתו, ללא רוח חיים, וירווח לי לראותו יורד אלי קבר כעת, מוקף במשפחה וחברים החולקים לו כבוד אחרון. דור הולך ודור בא, וכמה מופלא שאלמוג נמצא שוב פה, במדינת ישראל, באור יהודה, עם משפחתו האוהבת וחבריו המחבקים. מאחל לאלמוג פתיחה ברגל ימין, ושתצליח – איש צעיר – בכל אשר תעשה עם תחילת דרכך החדשה.

מכאן, כקצין בכיר בצה"ל לשעבר, אני שולח הצדעה מעריכה לפקד ארנון זמורה ז"ל שהובא זה עתה לקבורה בהר הרצל. אין דוגמה טובה יותר למה שמפקדי מערכת הביטחון מוכנים לעשות להצלת חיים.

אני – כמו כולנו – משתתף בצער משפחות חללי תשעת החודשים האחרונים, חיילים ואזרחים, ומאחל החלמה מהירה לפצועים הרבים. ולאלה שעדיין עושים במלאכת שמירת ביטחון ישראל, בכל גבולותיה – רק שימרו על עצמכם, ככל האפשר.

היו ברוכים!

היה לי מאד קשה לראות את יוסי אתמול בדירתו, ללא רוח חיים, וירווח לי לראותו יורד אלי קבר כעת, מוקף במשפחה וחברים החולקים לו כבוד אחרון. דור הולך ודור בא, וכמה מופלא שאלמוג נמצא שוב פה

(ומשפט מאד חשוב שנשכח לי: שלא נצטרך להמתין "עד מאה ועשרים", עד שמאה ועשרים חטופינו ישובו הביתה בשלום. את כולם – עכשיו!).

ברצוני להביא שיר מרגש מאד שכתב על יוסי הרב ליאור אנגלמן, שהיה אף הוא קרוב ליוסי, והביא לו חלות בערבי שבת. השיר הוקרא בדברי ההספד של הרב על הנפטר:

אבא חטוף

יש איש אחד, אני מכיר, הבן שלו חטוף.
הוא לא מפגין ולא מוחה, הוא סתם יושב כפוף.
המאפרה שלו כבר מלאה בדלים,
והדמעות העצובות מילאו המון דליים.
הוא לא יגיע לכיכר, אין לאיש כוחות,
בלילות הוא לא נרדם, המחשבות טורפות.
הוא לא מתראיין בכלל, הוא רק נגמר בפנים,
מאז נחטף הבן, גם השיער שלו הלבין.
הוא לא צועק "עכשיו עכשיו",
גם לא "בכל מחיר",
הוא איש פשוט שעולמו חשך ביום בהיר.
יש איש אחד, אני מכיר, הבן שלו נחטף,
כל פעם שפוגש אותו, הלב שלי נשרף.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,054 מילים ו-1 תגובות
סגירה