במהלך המקובל של קמפיינים נשיאותיים בעשורים האחרונים יש כמה נקודות ציון בולטות: תחילת הפריימריז באיווה בסוף ינואר; סופר טיוזדי בתחילת מרץ; הוועידות באוגוסט; ולאחר יום העבודה בתחילת ספטמבר, הישורת האחרונה של הקמפיין, שבמרכזה העימותים.
לעימותים מעמד מרכזי עוד מאמצע המאה ה19: לקראת בחירות 1858 לבית המחוקקים באילינוי, שבתורו בחר את הסנטור מטעם המדינה, הסנטור המכהן סטיבן דאגלס זכה לאופוזציה מצד המועמד הכושל לסנט מ-1854, אחד בשם אברהם לינקולן.
לאחר שלינקולן עקב ברחבי המדינה אחרי קמפיין יריבו, דאגלס הסכים לבסוף לשבעה עימותים. עימותי דאגלס-לינקולן הפכו לשם דבר והרימו את קרנו הציבורית של האחרון. בבחירות אמנם דאגלס ניצח, אך מעמדו הציבורי של לינקולן עזר לו להפוך שנתיים לאחר מכן למועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות, והשאר ידוע.
יוקרתם של עימותי הבחירות הגיעה לשיא עם פריצת הטלוויזיה. ישנו הסיפור הידועה על אחד העימותים בין ריצ'רד ניקסון וג'ון קנדי מ-1960, אז סברו צופי הטלוויזיה שקנדי ניצח ואילו מאזיני הרדיו סברו שניקסון ניצח. כך או אחרת, רבים תולים את נצחונו הדחוק של קנדי בבחירות אלה באותם דיבייטים.
גם לאחרונה לא מעט תולים את נצחונו של ביידן ב-2020 בין השאר בהופעתו בדיבייט, אל מול חוסר הקוהרנטיות והזעם של דונלד טראמפ, הופעה שבשיאה קרא ג'ו ביידן לטראמפ "אולי תסתום כבר, לעזאזל" לאחר שטראמפ לא הפסיק לקטוע אותו.
עם זאת, לא צריך להפריז בהשפעתם של דיבייטים. הופעה מרשימה ובוטחת של הילרי קלינטון בדיבייטים מול טראמפ לא סייעו לה והיא הפסידה לו בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016. והרגעים המביכים הזכורים ביותר – למשל, לויד בנטסן משבית את דן קווייל באמירה "you are no Jack Kennedy, Mister Quale" ב-1988 – לא מנעה ממישהו כמו קווייל להתמנות לתפקיד סגן נשיא.
ועדיין, עימותים – עם הדרמה הכרוכה בשידור חי ואחוזי הצפיה הגבוהים יחסית – יכולים להוות נקודת מפנה בקמפיין. ההשתתפות בעימותים וולנטרית, ולכן קיומם ומועדם הם תוצאה של משא ומתן בין הקמפיינים.
בעבר היה מקובל שהוועדה לעימותים נשיאותיים – העמותה הבלתי-מפלגתית המארגנת את הדיבייטים – מציעה מועדים והקמפיינים מתיישרים לפי הצעתה, אבל עם ערעור הנורמות הכללי – גם הנורמה הזו התרופפה.
בעבר היה מקובל שהוועדה לעימותים – עמותה בלתי-מפלגתית שמארגנת את הדיבייטים – מציעה מועדים והקמפיינים מתיישרים לפי הצעתה. אבל עם ערעור הנורמות הכללי – גם הנורמה הזו התרופפה
כך או כך, בדרך כלל הקמפיין שיש לו מה להפסיד מהדיבייט – כי הוא מוביל או כי הוא חושש שהמועמד עלול להכשל – מעוניין במעט עימותים. הציפייה השנה הייתה כי טראמפ יהיה מי שינקוט בכיוון הזה, ואולי אפילו יסרב להתעמת כלל. לכן הצעד של ביידן צריך להדאיג את תומכיו.
בשבוע שעבר הציע קמפיין ביידן מיוזמתו לערוך שני עימותים, הראשון ביוני והשני בתחילת ספטמבר, ואתגר את קמפיין טראמפ להיענות להצעתו. טראמפ הסכים מייד. לכאורה ביידן, שנקט את היוזמה, הוא זה שמציג ביטחון ומאתגר את טראמפ; למעשה, מאחורי ההצעה כנראה מסתתר חשש לא קטן.
בשנים עברו התקיימו לרוב שלושה עימותים בחודשים ספטמבר-אוקטובר. ביידן מציע שניים בלבד, ובמועד מוקדם יותר. ההצעה מעידה על חשש של הקמפיין שביידן עלול לתת הופעה לא משכנעת או בעייתית בעימות, וכך עדיין יהיה זמן למזער את ההשפעה של מצב כזה. הניתוח הזה מחזק את אחד החששות העיקריים שעומדים בעוכריו של ביידן כמועמד – והוא גילו.
משפט טראמפ לקראת הכרעה
מצד שני, העבודה שטראמפ הסכים לעימותים לא מעידה שהוא אכן יתמיד בהסכמתו, כפי שאירועי השבוע הזה ממש מעידים.
מאז תחילת משפטו בפרשת התשלומים לסטורמי דניאלס, טראמפ הכריז שוב ושוב שהוא רק מחכה לעלות אל דוכן העדים ולהציג את גרסתו לאירועים. אלא שהשבוע סיימה ההגנה במשפט את שלב ההוכחות שלה מבלי שהעלתה את טראמפ לדוכן.
טראמפ הכריז שוב ושוב שהוא רק מחכה לעלות אל דוכן העדים ולהציג את גרסתו לאירועים. אלא שהשבוע סיימה ההגנה במשפט את שלב ההוכחות שלה מבלי שהעלתה את טראמפ לדוכן
לכאורה המושבעים לא אמורים לזקוף נגד טראמפ את העובדה לא עלה להעיד, אבל קשה להאמין שהם יתעלמו מעובדה זו. וכמובן הציבור הרחב בוודאי רואה בכך סימן להכרתו של טראמפ באשמתו או לפחות לחשש שלא יוכל להתמודד עם החקירה הנגדית.
בכל מקרה, בקצב המהיר של ניהול המשפט כמקובל בארה"ב, ביום שלישי הבא יציגו באי כוח הצדדים את סיכומיהם וביום רביעי תתחיל התדיינות המושבעים – שנכנסים לחדר ולא יוצאים עד שיש הכרעה.
בסוף השבוע הבא נדע האם לראשונה בהסטוריה של ארצות הברית, נשיא לשעבר הורשע בעברה פלילית.
שינויים טקטונים
אחד הדברים שמאפיינים את הקמפיין עד כה הוא דווקא יציבותו – הן בסקרים והן בגורמי העומק שמניעים את הדינמיקה של האלקטורט.
נגד טראמפ עומדים אישיותו, האיום שהוא מציב לנורמות דמוקרטיות, וכשלונותיו במהלך הקנדציה שלו כנשיא, בעיקר מול מגפת הקורונה. נגד ביידן עומדים גילו, המצב הכלכלי ובעיקר האינפלציה, והשנוי הטקטוני במבנה הגזעי של הקואליציה שלו: הצניחה בתמיכה בדמוקרטים בקרב שחורים והיספנים.
נגד טראמפ עומדים אישיותו, האיום שהוא מציב לנורמות דמוקרטיות, וכשלונותיו במהלך הקנדציה שלו כנשיא, בעיקר מול מגפת הקורונה. נגד ביידן עומדים גילו, המצב הכלכלי והצניחה בתמיכה בקרב שחורים והיספנים
לנקודה האחרונה פורסמה הוכחה מעניינת נוספת בימים האחרונים. נייט כהן, הסוקר של "הניו יורק טיימס", ערך ניתוח קצר בו הוא לקח את שיעור התמיכה בביידן לפי מדינה וגזע, וגזר ממנו את התמיכה לפי גזע, והשווה אותו לתוצאות הסקרים העדכניות.
If you just adjust the 2020 election results to match these 2024 figures (which were among RVs) by race nationwide, here's what you get by state:
MI: Trump+2;
WI: Trump+2
PA: Trump+3
NV: Trump+6
AZ: Trump+7
GA: Trump+9— Nate Cohn (@Nate_Cohn) May 23, 2024
לפי ניתוח זה, הירידה בתמיכה בביידן לא נובעת מסטודנטים לבנים מאוניברסיטאות ליגת הקיסוס שדורשים סיוע הומינטרי בדמות משלוחי וולט לבניין בו הם מתבצרים. למעשה, הירידה לא מגיע מלבנים כלל: כ-44% מהלבנים תמכו בביידן ב-2020 וכ-43% מהם תומכים בו כעת. אצל השחורים, לעומת זאת, התמיכה ירדה מ-92% ל-81% ואצל ההיספנים מ-63% ל-52%.
אם גוזרים נתונים אלה למדינות השונות, ביידן מפסיד בכל מדינות המפתח בשיעור שבין 2% (מישיגן) ו-9% (ג'ורג'יה). לא בטוח שיש לביידן מה לעשות עם זה; יש יסוד סביר להניח שהגורם לשנוי הזה הוא מבני.
אם גוזרים נתונים אלה למדינות השונות, ביידן מפסיד בכל מדינות המפתח בשיעור שבין 2% (מישיגן) ו-9% (ג'ורג'יה). לא בטוח שיש לביידן מה לעשות עם זה; יש יסוד סביר להניח שהגורם לשנוי הזה הוא מבני
אינטגרציה הולכת וגוברת של קבוצות אלה, וכן דעיכת זכרון מאבק זכויות האזרח מלפני 60 שנה, מביא לכך שההשפעה של הזהות האתנית על ההצבעה יורדת, ואחוזים גדלים של שחורים והיספנים עוברים להצביע למועמדים רפובליקאים שיותר מתאימים לעמדותיהם החברתיות – ובמקרה של היספנים גם הכלכליות.
אם ניתוח זה נכון, הרי שהוא מפריך את זווית הניתוח הגזעית ששולטת בחלקים לא מעטים של מדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות אמריקאיות.
זכויות ההצבעה של האסירים
ולעדכון מעניין בתשתית הבחירות. בארה"ב, כידוע, הזכות לבחור לא מעוגנת בחוקה. זו הסיבה שזכות ההצבעה אכן נשללה מקבוצות אוכלוסייה נרחבות לאורך ההסטוריה, אבל גם כיום היא נשללת מקבוצות אוכלוסייה לא קטנות, בפרט אסירים.
כדי להוסיף חטא על פשע, במדינות רבות היה נהוג שכאשר מחשבים אוכלוסייה של יישוב לצורך שרטוט מפות של מחוזות בחירה, אוכלוסיית האסירים בבית כלא מסוים נספרת ביישוב שבו ממוקם הכלא, לרוב באזורים כפריים ושמרנים. כך, זוכים אזורים אלה להשפעה פוליטית עודפת על חשבון אסירים משוללי זכות הצבעה.
הפרקטיקה, המכונה prison gerrymandering, עלתה על הרדאר של ארגונים לפני כעשור, והם הצליחו לבטלה ב-12 מדינות. השבוע הצטרפה אליהן מינסוטה, בה עבר חוק האוסר על prison gerrymandering.
הפרקטיקה, המכונה prison gerrymandering, עלתה על הרדאר של ארגונים לפני כעשור, והם הצליחו לבטלה ב-12 מדינות. השבוע הצטרפה אליהן מינסוטה, בה עבר חוק האוסר על prison gerrymandering
לכאורה ההשפעה לא משמעותית, אבל בתי כלא בארצות הברית יכולים גם להגיע לאוכלוסייה של אלפים, ואף לעבור את הרבבה; ביחס למחוזות של בית מחוקקים מדינתי, אוכלוסייה כזו יכולה להיות משמעותית ביותר. וכפי שאנחנו יודעים, בסוף בתי המחוקקים המדינתיים משפיעים מאוד גם על הבחירות הפדרליות.
רגע אנושי מרשים
ועדכון אחרון ביחס לישראל. ביום שני התקיים בבית הלבן אירוע לכבוד חודש המורשת היהודית-אמריקאית, ובו התייחס ביידן גם לנושא החטופים. ברגע האחרון, התברר לבית הלבן שג'ון ורייצ'ל גולדברג-פולין, הוריו של החטוף הרש גולדברג-פולין (שלו גם אזרחות אמריקאית), נמצאים בוושינגטון.
הבית הלבן שינה את סדר היום של הנשיא ושל האירוע כך שהנשיא יוכל לפגוש אותם ושהם יוכלו לנכוח באירוע. עוד רגע אנושי מרשים של הנשיא ביידן, שעומד בסתירה מוחלטת להתנהגות ההנהגה בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם