ראש הממשלה בנימין נתניהו נעדר מאירועי יום העצמאות השנה באופן חשוד. זה לא קרה מעולם ב־76 שנותיה של מדינת ישראל.

נתניהו לא הופיע לטקס הדלקת המשואות (ושלח סרטון שצולם מראש), לא הופיע לטקס הענקת אות ההצטיינות ל־120 חיילים וחיילות בבית הנשיא (ושלח סרטון שצולם מראש), ולא הופיע לחידון התנ"ך העולמי לנוער – אירוע שבשנים עברו נהג להתבלט בו מאוד, כולל הצגת "שאלת ראש הממשלה" ואף ליווה את בנו אבנר, כשזה הגיע למקום השלישי ב־2010.

ההיעלמות הזאת ליבתה עוד יותר את חרושת השמועות שבריאותו אינה תקינה, והוסיפה זרדים חדשים למדורה. היו כמובן טענות שנתניהו פשוט פוחד מקריאות בוז או מביקורת פומבית של משפחות נופלים וחטופים. ביום שאחרי נטען שהוא ניצל את יום העצמאות לתכסיסים פוליטיים (שממלאים חלק נכבד מפעילותו גם בשגרה) ורקם את התרגיל התורן: העלאת מתווה חוק הגיוס הישן של בני גנץ.

תהא הסיבה אשר תהא, האירועים האלה חשפו שוב את פערי המידע בין לשכת ראש הממשלה לתקשורת שמסקרת אותה, ואת העובדה שחלק ניכר מהזמן העיתונאים והפרשנים הפוליטיים בישראל מגששים באפלה בניסיון לפענח מה רוצה נתניהו, לאן הוא חותר או אפילו מה מצב הצבירה שלו.

עדכון יום־יומי של העיתונאי אורי משגב בפייסבוק אודות כמעט כל זיז וניע של ביבי (ביקורים חפוזים בבית חולים, יד קפואה, גבה מורמת באופן חריג, אמבולנס שעוקב אחרי השיירה) רק מגביר את החשד שלא מספרים לנו את האמת. וכאשר זו פורצת – כמו באירועי ה"התייבשות" בקיץ הקודם – אפילו הצוות הרפואי מתנדב לשקר לציבור.

אבנר נתניהו מגיע לבקר את אביו ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית החולים שיבא, 15 ביולי 2023 (צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)

שמעון שיפר, הפרשן הפוליטי והמדיני הוותיק של "ידיעות אחרונות", שעוקב מקרוב אחרי ראשי ממשלה מאז מנחם בגין בסוף שנות ה־70, אומר שאכן כל ההתרחשויות הללו חסרות תקדים אך הן אינן מקריות וניתן להסיק מהן על הניסיונות לטשטש את הפרפורים האחרונים של המשחק הפוליטי־תקשורתי הקרוי נתניהו.

שיפר סיפר על חוויותיו משנים של סיקור ראש הממשלה להסכת "הפרעת קשב", בהפקת האוניברסיטה הפתוחה וגלי צה"ל, שמגישים החתום לעיל והעיתונאי משה שלונסקי. "נדמה לי שמה שאנחנו חווים בכהונה השישית של בנימין נתניהו מעולם לא חווינו קודם. סיקרתי את כל ראשי הממשלה מבגין ואילך ואכן דבר כזה לא ראינו קודם, אבל יש לי גם הסברים מניחים את הדעת מדוע זה קורה.

"רגע לפני שביבי חזר לארץ ב־87' הוא שוחח איתי די הרבה על מה הוא צריך לעשות כדי שהתקשורת הישראלית תקבל אותו בצורה נוחה, וביקש עצות"

"אם יש לנתניהו אובססיה אחת שעימה הוא חי מאז שאני מכיר אותו, חוץ אולי מסוגיית איראן, זאת התקשורת הישראלית. ואני חושב שבימים אלה נתניהו באמת מגיע לסוף הדרך גם ביחסים שלו עם אמצעי התקשורת.

"אני הכרתי אותו בשנות ה־80 כשהייתי שליח רשות השידור בארה"ב והוא היה השגריר באו"ם. הוא היה כוכב באמצעי התקשורת האמריקאים. אלה היו ימי האינתיפאדה הראשונה והוא היה מופיע בתוכניות הלילה בעיקר אצל המגיש המוכר טד קופל (שהנחה את המגזין "נייט ליין" ברשת ABC).

בנימין נתניהו ויצחק שמיר, 1986 (צילום: משה שי/פלאש90)

"ורגע לפני שביבי חזר לארץ ב־87' הוא שוחח איתי די הרבה על מה הוא צריך לעשות כדי שהתקשורת הישראלית תקבל אותו בצורה נוחה, וביקש עצות. הוא שאל אותי את מי אני צריך להכיר. אמרתי לו, 'אני אפתיע אותך: תשכח את השמות המוכרים לך בתקשורת הישראלית כמו יואל מרקוס ועוד שמות נוצצים.

"אתה צריך להכיר שלושה שמות שלא שמעת אודותם והם מתפקדים כראשי דסק החדשות בישראל. אחד מהם היה ראש הדסק ב'ידיעות אחרונות' עמוס רגב. אני חיברתי ביניהם".

שיפר אומר שמהאובססיה הזאת – לפצח את הקוד של התקשורת הישראלית – נולדה גם ההתעלמות הרועמת ממנה שמתבטאת בכך שנתניהו מסרב בעקשנות להתראיין לערוצים ולעיתונים בעברית

לימים זה זיכה את עמוס רגב במינוי לעורך עיתון הבית של נתניהו, "ישראל היום".
"אכן. כך רגב הכיר את פטרונו של נתניהו שלדון אדלסון ומונה לעורך העיתון 'ישראל היום' (שהוקם בעיקר כדי לבסס את שלטונו של נתניהו ולהילחם ב'ידיעות אחרונות', א"ה). במסגרת האובססיה שלו לתקשורת נתניהו רצה עיתונים משלו".

חבריו של יאיר נתניהו המליצו להחרים את העיתונות בארץ

שיפר אומר שמהאובססיה הזאת – לפצח את הקוד של התקשורת הישראלית – נולדה גם ההתעלמות הרועמת ממנה שמתבטאת בכך שנתניהו מסרב בעקשנות להתראיין לערוצים ולעיתונים בעברית (להוציא בליץ זריז לפני בחירות) ובכך שאף לא קיים מסיבת עיתונאים מאז מרץ, למרות המלחמה.

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו משוחח עם התקשורת בירושלים, 23 בנובמבר 2022 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

"נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שמזניח ומתעלם מהתקשורת הישראלית והוא הפוליטיקאי הישראלי הראשון שבכלל עושה זאת.

"והסיבה לכך היא שקבוצה של חיילים יוצאי דובר צה"ל, חברים של בנו יאיר, אמרו לו, 'עזוב את התקשורת הישראלית, אתה צריך את הרשתות החברתיות כי זה הדבר הבא. אנחנו נחשוף אותך לעולם הזה שאתה לא מכיר. הנח לעיתונאים ואנחנו נדאג להעביר את כל המסרים שלך דרך הרשתות החברתיות".

"נתניהו הביא איתו מארה"ב עוד משהו, שלדעתי יבוא יום ועוד ייחקר, וזה החברות שאוספות חומרים נגד עמיתים, נגד יריבים – ונגד עיתונאים"

וכך נולד עולם הבוטים וכל מה שחווינו במערכות הבחירות האחרונות.
"בעיקר אתם חוויתם כי אני אהבל ובור ועם הארץ בענייני רשתות חברתיות ואין לי אפילו פייסבוק. אבל אני יודע ששם זה התחיל. אבל נתניהו הביא איתו מארה"ב עוד משהו, אשר לדעתי יבוא יום ועוד ייחקר, וזה החברות שאוספות חומרים נגד עמיתים, נגד יריבים ונגד עיתונאים".

מה שנקרא לתפור תיקים בשפה עממית?
"כן. הם תופרים תיקים".

למה העיתונות משתפת פעולה עם זה? למה נדמה לפעמים שהעיתונות שוכבת על הגב חסרת אונים ומנענעת ברגליים?
"אני לא רוצה לומר כל מה שאני חושב על המקצוע שאנחנו נמצאים בו, אבל אם אנחנו מדברים על אירועי השבעה באוקטובר ודורשים ועדת חקירה ממלכתית כזו או אחרת שתחקור את הדרג הצבאי והפוליטי, אני חושב שביושר צריך לומר שצריכה לקום ועדה שתחקור גם את התנהגות והתנהלות התקשורת לפני המלחמה.

תמונותיהם של החללים וההרוגים, שקיפחו את חייהם במלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר, מוצגות בספרייה הלאומית בירושלים, 12 במאי 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"אני חושב שלתקשורת הישראלית – כפי שזה היה אחרי מלחמת יום הכיפורים, אז טובי העיתונאים הגיעו להכרה שיש לנו חלק במפולת הזאת – יש חלק במחדל גם הפעם.

"אם אנחנו חפצי חיים כעיתונאים וכאזרחים, אנחנו צריכים להסתכל פנימה לתוכנו ולבדוק איפה שיתפנו פעולה עם הקונספציה, איפה שיתפנו פעולה עם מערכת הביטחון ועם הצבא, איפה איבדנו את עצמאות החשיבה שלנו, ובעיקר לבדוק את הכלי החשוב ביותר בעיניי במקצוע הזה: להטיל ספק".

"אם אנחנו חפצי חיים כעיתונאים וכאזרחים, אנחנו צריכים להסתכל פנימה לתוכנו ולבדוק איפה שיתפנו פעולה עם הקונספציה, איפה שיתפנו פעולה עם מערכת הביטחון ועם הצבא, איפה איבדנו את עצמאות החשיבה שלנו"

אבל אנחנו ודאי לא רוצים שגורמי שלטון יחקרו את העיתונות. איזה גוף יכול לעשות את זה? למי יאמינו שכוונותיו כנות ונקיות?
"זאת בעיה מאוד עקרונית בכלל לגבי בדיקת המלחמה הזאת. איפה מוצאים קצינים שלא היו מעורבים באותה יהירות ובאותם תפיסות עולם שבגללן בסופו של יום הפכנו בשמחת תורה למדינה עיוורת?

"אי אפשר להתכחש לכך שהיה עיוורון גם של התקשורת ויהיה קשה מאוד למצוא את האנשים שיש להם את האמינות והיכולת לבדוק את ההתנהלות של התקשורת בלי מורא בלי משוא פנים, ובלי לעגל פינות".

עמודי שער של עיתונים בישראל ב־25 ביולי 2023, יום לאחר שהכנסת אישרה את ביטול עילת הסבירות (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אמרת שנתניהו נמצא בסוף דרכו. כבר שמענו את זה לא מעט בשנים האחרונות והתבדינו.
"אצל בני משפחתי יש כבר בדיחה קבועה, הם קוראים לי 'הוא גמור', כי כבר עשר שנים אני טוען שנתניהו גמור. אבל הפעם מותר כבר להניח שזאת הישורת האחרונה שלו, הפרק האחרון. לגבי המצב הבריאותי ושיקופו בתקשורת: אין אצלנו לא מסורת ולא הלכה שראש ממשלה צריך להציג את מצב בריאותו.

"אחרי מה שחווינו עם נתניהו בשנים האחרונות צריך להציג לא רק את בריאותו הפיזית אלא גם את חוסנו הנפשי. אף שגם באמריקה שבה שקיפות רפואית של מנהיגים קבועה בחוק נוהגים להסתיר פרטים".

"אם יש משהו שאני באמת מצטער עליו זה שלא מצאתי את הדרך ולא התעקשתי בזמן אמת שיתנו לי לשדר על מצב בריאותו של מנחם בגין"

סוגיית הבריאות הפיזית והנפשית מציבה אתגר עצום בפני העיתונאים. כל יום שמועה חדשה ורמזים חדשים, אך ללא יכולת לאמת את הדברים. קשה לפרסם אותם וקשה להתעלם מהם.
"אדם קרוב לעצמו. אז אני אומר לכם שאם יש משהו שאני באמת מצטער עליו זה שלא מצאתי את הדרך ולא התעקשתי בזמן אמת שיתנו לי לשדר על מצב בריאותו של מנחם בגין.

"עבדתי אז בקול ישראל ככתב המדיני, והייתי חוזר למערכת ומספר להם דברים נוראים על מצבו הבריאותי של בגין. והעורכים שלי תמיד היו אומרים לי, 'שמעון שיפר, אתה לא רופא. אתה רוצה לשדר משהו כזה תביא בבקשה רופא'.

"אבל כשהייתי ניגש לרופא שלו – בשעתו זה היה הפרופסור מרווין גוטסמן – הוא תמיד היה אומר לי ולכתבים האחרים שמצבו הבריאותי של בגין 'יוצא מן הכלל'".

ראש הממשלה מנחם בגין מגיע להעיד בפני ועדת החקירה הממלכתית לחקר האירועים במחנות הפליטים סברה ושתילה, 8 בנובמבר 1982 (צילום: IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

זה די דומה למה שאומר הרופא של נתניהו. שהמצב הרפואי שלו "בסדר גמור".
"כן ואני מצטער עד היום, עד היום, בהסתכלות על כל שנות עבודתי, שלא הצלחתי לשכנע את עורכיי לשדר את הפרטים. כי זה היה אולי משנה גם את תמונת המצב במלחמת לבנון הראשונה. אז לגבי בנימין נתניהו, אנחנו העיתונאים, במיוחד מי שעוסק בסיקור שוטף, חייב לנסות להגיע לאמת. עם כל הכבוד לעובדה שכל חולה זכאי לחיסיון רפואי.

"גם כאן, הרופאים שטיפלו בו בשנים האחרונות לא מסרו פרטים והרופאים בשיבא כשלו בגדול כשלא אמרו אמת. אני מכיר את הרופאים האלה, ואני חושב שהם לא יחזרו על הטעות הזאת. אבל חייבים לנסות ולהמשיך ולהשתדל לקבל מידע אמין על בריאותו. אסור לחדול מזה".

"הרופאים שטיפלו בו בשנים האחרונות לא מסרו פרטים והרופאים בשיבא כשלו בגדול כשלא אמרו אמת. חייבים לנסות ולהמשיך ולהשתדל לקבל מידע אמין על בריאותו"

אמרת גם שצריך לעסוק ב"חוסנו הנפשי".
"בהקשר לצד הפסיכולוגי, נתניהו תמיד היה מתקומם בשיחות איתו, ובעבר עוד היינו מדברים הרבה, נגד העובדה שאנחנו העיתונאים מרבים לנתח אותו בפסיכולוגיה בגרוש. שאנחנו חוזרים תמיד למשפחתו ולהוריו.

"אבל אני חושב שנכון לומר שהוא בא ממשפחה שגדלה וגידלה את ילדיה לחשוב שהם קורבנות תמידיים. משפחה קורבנית ומקורבנת, כי כולם היו נגדנו ולכן אבא של ביבי לא קיבל משרה וכן הלאה. כך הם היו מסבירים לילדים שלהם את הביקורת כלפיו. הם לא מסוגלים להתנתק מזה, לא משנה מה אומרים ומה עושים".

העיתונאי שמעון שיפר, 12 בנובמבר 2019 (צילום: משה שי/פלאש90)