נשיא ארה"ב ג'ו ביידן משוחח עם התקשורת בבית הלבן, 8 בפברואר 2024 (צילום: Nathan Howard / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)
Nathan Howard / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP

תוכנית הבזק של ארה"ב למדינה פלסטינית היא אולי הסיכוי האחרון לסיום הסכסוך

המשימה הבלתי אפשרית היא גם הזדמנות חד־פעמית להחליש את השפעת איראן באזור ● ישראל מתקרבת לפרשת דרכים מול חזבאללה ● קהיר מאיימת בהקפאת הסכמי קמפ דיוויד ● ראש ממשלת הודו חונך את המקדש ההינדואיסטי הראשון באבו דאבי ● והשבוע ב־2005: רצח "מיסטר לבנון" ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

תוכנית השלום החדשה

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וקבוצה של "שותפים מזרח־תיכוניים" עובדים על תוכנית לשלום ארוך טווח בין ישראל לפלסטינים, הכוללת לוח זמנים להקמת מדינה פלסטינית, כך פורסם השבוע בוושינגטון פוסט.

הפעם המשימה של הממשל האמריקאי ושותפיו קשה במיוחד: אם בעבר שני הצדדים התלבטו אך הביעו נכונות להתקדם – לפחות עד שלב מסוים – וגם שלטו בדעת הקהל שלהם, הפעם מדובר במצב שונה לחלוטין.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מתנגד לקיומה של מדינה פלסטינית ושבוי בידי קואליציה קיצונית. נוסף על כך, האמון בין נתניהו לבין הציבור הישראלי, המערכת הביטחונית ואפילו שותפיו הפוליטיים שואף לאפס – והאמונה בציבור הישראלי כי שלום עם הפלסטינים הוא בגדר האפשר נמוגה לחלוטין.

בצד הפלסטיני יש רשות פלסטינית שעדיין מחויבת לחזון שתי המדינות, אך היא חלשה מתמיד והאמון הציבורי בה לא קיים. בעזה עדיין מתחוללת מלחמה וחמאס עדיין – למרות ההרס המוחלט מסביב – שולט במושכות.

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נושא נאום לאומה בעניין המלחמה בעזה מהחדר הסגלגל בבית הלבן, 20 באוקטובר 2023 (צילום: Jonathan Ernst/Pool via AP)
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נושא נאום לאומה בעניין המלחמה בעזה מהחדר הסגלגל בבית הלבן, 20 באוקטובר 2023 (צילום: Jonathan Ernst/Pool via AP)

המשימה הזאת, יש לומר ביושר, נראית בלתי אפשרית. ועדיין, יש לקוות להצלחתה, כי ייתכן שמדובר בפעם האחרונה שהיקום מזמן הזדמנות להסדרה כוללת לישראלים ולפלסטינים בתמיכת המדינות הערביות הסוניות והממשל האמריקאי, שזקוק נואשות להישגים.

זוהי גם הזדמנות חד־פעמית לחזק את המערכת הערבית ולהחליש את השפעתה של איראן באזור. המצב במזרח התיכון מזמן לא נראה כל כך מסוכן. הצורך בתקווה לשינוי מעולם לא היה כל כך אקוטי.

זוהי גם הזדמנות חד־פעמית לחזק את המערכת הערבית ולהחליש את השפעתה של איראן באזור. המצב במזרח התיכון מזמן לא נראה כל כך מסוכן. הצורך בתקווה לשינוי מעולם לא היה כל כך אקוטי

חזבאללה עושה שריר בצפון

ביום שלאחר הפרסומים בלבנון ובעולם הערבי על "התקדמות זהירה" במאמצי התיווך של האמריקאים והצרפתים, חסן נסראללה יצא בהצהרה לוחמנית במיוחד והזכיר לכולם שבלבנון יש רק אדם אחד המחליט האם פניה לשלום או למלחמה.

ביום רביעי חזבאללה המטיר על צפת אש וגופרית רקטית, שהביאה למותה של סמ"ר עמר שרה בנג'ו. ישראל ענתה בירי לעבר א־נבטיה ועיירות נוספות בדרום לבנון, שם נהרגו 11 בני אדם – אנשי חזבאללה ואזרחים. ייתכן שמדובר בתגובה לפעולות מוקדמות יותר של צה"ל נגד בכירי חזבאללה בפרט וכוח רדואן בכלל, במסגרת הניסיון של הארגון ליצור משוואת כוח חדשה מול ישראל.

כוחות ביטחון בזירת נפילת רקטה בצפת. 14 בפברואר 2024 (צילום: דוד כהן/פלאש90)
כוחות הביטחון בזירת נפילת הרקטה בצפת. 14 בפברואר 2024 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

כך או כך, נסראללה מראה לישראל, למתווכים הבינלאומיים וגם ללבנונים עצמם את כוחו וממשיך למתוח את החבל. יחד עם זאת, אין בהכרח לפרש את המהלכים הללו בתור ניסיון להסלים את הזירה עד כדי מלחמה רחבה.

נסראללה רוצה כמה דברים: שידו תהיה על העליונה בזירה הלבנונית, לקשור בין הזירה הפלסטינית והלבנונית, למנוע ויתורים דרמטיים לטובת ישראל; אך גם למנוע מלחמה כוללת, שתהיה הרסנית לא רק ללבנון אלא גם לארגונו.

מבחינת נסראללה אפשר להשאיר את המצב על כנו, עם שינויים מזעריים לכאן ולכאן. ישראל היא זו שצריכה להחליט האם היא יכולה להתקיים לצד הסכנה ההולכת וגוברת מלבנון גם לאחר סיום המלחמה בעזה

הכדור, אם כך, נמצא בידיים הישראליות. מבחינת נסראללה אפשר להשאיר את המצב על כנו, עם שינויים מזעריים לכאן ולכאן. ישראל היא זו שצריכה להחליט האם היא יכולה להתקיים לצד הסכנה ההולכת וגוברת מלבנון גם לאחר סיום המלחמה בעזה.

התאחדות העיתונאים המצרים: לגרש את השגריר הישראלי

התאחדות העיתונאים המצרים דרשה השבוע לגרש את השגריר הישראלי מקהיר ולהחזיר את השגריר המצרי מתל אביב, זאת על רקע המלחמה בעזה והתרחבות המבצע לאזור רפיח. ההודעה פורסמה זמן קצר לאחר שבקהיר איימו "להקפיא את הסכמי קמפ דיוויד".

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לצד נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארה"ב ג'ימי קרטר לפני החתימה על הסכם השלום עם מצרים, 26 במרץ 1979 (צילום: CONSOLIDATED NEWS / AFP)
ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לצד נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארה"ב ג'ימי קרטר לפני החתימה על הסכם השלום עם מצרים, 26 במרץ 1979 (צילום: CONSOLIDATED NEWS / AFP)

המשטר המצרי לא מרבה לנפנף באיומים מהסוג הזה. ההסכם – שכרוך גם במתן סיוע אמריקאי למצרים – חשוב לישראל מבחינה ביטחונית, אנרגטית (הגז הישראלי ממשיך לזרום למצרים) ומדינית. סביר להניח שהאיום הזה לא יתממש, אך עצם העלאתו כבר אומרת הרבה על המתיחות הגוברת ועל מצב היחסים הרעוע בין ההנהגות הפוליטיות בקהיר וירושלים.

באשר להתאחדות העיתונאים והקריאה שפורסמה, ניתן לומר שמדובר באותו קו אנטי־ישראלי בו נוקטים האיגודים המקצועיים במצרים מאז ומעולם. האליטות המצריות התנגדו להסכמי קמפ דיוויד והעיתונות המצרית, על פי רוב, הייתה ונותרה עוינת לישראל. במהלך השנים האחרונות הרוחות קצת נרגעו, אך נורמליזציה עם ישראל נותרה מילה גסה.

האליטות המצריות התנגדו להסכמי קמפ דיוויד והעיתונות המצרית, על פי רוב, הייתה ונותרה עוינת לישראל. במהלך השנים האחרונות הרוחות קצת נרגעו, אך נורמליזציה עם ישראל נותרה מילה גסה

המקדש ההינדואיסטי הראשון באבו דאבי

מקדש הינדואיסטי מפואר נחנך השבוע בחגיגיות על ידי ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי באבו דאבי. מדובר במקדש הגדול ביותר במזרח התיכון, סימן לחיזוק הקשרים בין שתי המדינות – ולפתיחות ולסובלנות דתית מצד איחוד האמירויות.

נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד תרם את הקרקע שעליה נבנה המקדש, ואדריכלים הודיים שקדו על הקמתו לפי המסורות העתיקות והשתמשו באבנים מחבל רג'סטאן שבהודו.

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי חונך את המקדש ההינדואיסטי באבו דאבי, 14 בפברואר 2024 (צילום: RYAN LIM / AFP)
ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי חונך את המקדש ההינדואיסטי באבו דאבי, 14 בפברואר 2024 (צילום: RYAN LIM / AFP)

כ־600 אלף הודים עובדים באיחוד האמירויות. מדובר בקהילת העובדים הזרים הגדולה ביותר במדינה. רבים מהם שמחו לגלות כי יוכלו מעתה לבקר במקדש ולהתפלל בו. מקדשים הינדואיסטיים קטנים יותר קיימים בבחריין ובקטאר, אך במקרה של אבו דאבי מדובר גם באמירה משמעותית, דתית, מדינית וגאופוליטית.

בעוד שבסעודיה הסמוכה מתקרבים לסין, באמירויות מהמרים על הודו – מעצמה כלכלית אדירה וכוח בינלאומי עולה.

כ־600 אלף הודים עובדים באיחוד האמירויות. בעוד שבסעודיה הסמוכה מתקרבים לסין, באמירויות מהמרים על הודו – מעצמה כלכלית אדירה וכוח בינלאומי עולה

השבוע בתולדות מזה"ת: רצח רפיק אל־חרירי בביירות

ב־14 בפברואר 2005 השיירה של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל־חרירי חלפה במרכז ביירות, סמוך לאזור המלונות והטיילת.

כשנשמע הפיצוץ, הרכבים השחורים והנוצצים שבהם נסעו חרירי, מאבטחיו ופמלייתו התעופפו באוויר, כך תיארו את זירת הפיגוע עדי ראייה. חומרי נפץ רבים הוטמנו מתחת לכביש. חרירי וחמשת מאבטחיו נהרגו במקום. מדינה שלמה עצרה את נשימתה. חרירי לא היה רק עוד ראש ממשלה ופוליטיקאי בכיר, אלא הכוח הכלכלי שהחיה את ביירות בתום מלחמת האזרחים.

חרירי היה זה שהביא את ההון המפרצי לעיר ההרוסה. הוא היה "מיסטר לבנון", כך כינו אותו רבים מתומכיו שכרכו בו את התקווה לעתיד טוב יותר לארצם. יומיים לאחר מכן התקיימה הלווייתו. נשיאים ובני מלוכה רבים הגיעו מרחבי המזרח התיכון והעולם לביירות כדי ללוות את חרירי בדרכו האחרונה.

כ־250 אלף איש השתתפו במסע ההלוויה. אולם, גם ברגע הדרמטי הזה לבנון הייתה חצויה. תומכי חרירי האשימו את חזבאללה ואת סוריה ברצח ודרשו נקמה וסילוק של הכוחות הסורים מהמדינה.

הטריבונל הגיע למסקנה כי אנשי חזבאללה עומדים מאחורי הרצח של חרירי. בית המשפט לא הצליח להביא אותם לדין – ובחזבאללה עד היום מכחישים את מעורבותם ברצח

בפרברים הדרומיים של ביירות התכוננו בימים אלה לציון העשוראא – יום אבל על מותו של האימאם חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד ובנו של חתנו עלי ובתו פאטמה. בדאחייה לא התאבלו על חרירי, אלא ביכו את חוסיין שנרצח בכרבלאא בשנת 680.

לאחר הפגנות אדירות של שני המחנות, סוריה הודיעה על הוצאת כוחותיה מלבנון. בעקבות הרצח של חרירי הוקם טריבונל בינלאומי מיוחד לחקירת נסיבות מותו. הטריבונל הגיע למסקנה כי אנשי חזבאללה עומדים מאחורי הרצח של חרירי. בית המשפט לא הצליח להביא אותם לדין – ובחזבאללה עד היום מכחישים את מעורבותם ברצח.

עוד 1,022 מילים
סגירה