בליל ההצבעה השחור על החוק לביטול עילת הסבירות – כשהפרשים בקפלן קיפצו על סוסיהם האציליים מצד לצד כאחוזי אמוק בעודם מחפשים את מי להשליך הצידה, מנסים להבין בעצמם את מי בדיוק הם אמורים לפנות ואיזה ציר לפתוח, מטילים שפריצים של מכת"זית ופוגעים גם בעוברי אורח המתעדים את המחזה האפוקליפטי – הבנתי שהסבירות נקברה סופית.
לא נוכל עוד להטיף לה או לייחל לשובה.
היא נקברה עם הגיחוך בפעולות המשטרה המתוסכלת אחרי חודשים של שחיקה, שהזרימה בהוראה מלמעלה כוחות מג"ב למקרה שהאויב החדש של חוקי המדינה יחליט להגזים ולרדת אל הכביש.
אלה התהלכו לצד ממוטה לבנה ומכוערת שהשפריצה קילוחי מים באוויר, ונותרו לעמוד נכלמים מול צעירים שוחרי טוב, שבתסכולם חיפשו מה לשרוף, בין אם זה פח או קרטון; או טלטלו עמוד מכוער מצד לצד כדי למצוא מזור לתסכולם הנורא (ולבסוף מצאו פתרון "סביר": לירות זיקוקים אל שמי איילון ולמחוא כפיים).
היא נקברה בין ריחות העשן שנמהלו בצחנת גללי הסוסים. היא נקברה בין תמונות הסלפי הדוחות של שרים וחברי כנסת שחגגו ניצחון בזמן שראש הממשלה יצא להיפגש עם הרמטכ"ל שעוד רגע מאבד את הצבא שלו, בזמן שאלופיו כוססים ציפורניים בדאגה.
יש הרבה יותר מסתם סמליות בכך שהחוק הראשון שעובר בתפריט ה"הפיכה המשפטית" הוא דווקא ביטול הסבירות. בתפיסה הליברלית היא בעצם חזות הכול. היא המעגנת את הערכים ואת נורמות ההתנהגות
היא נקברה בתוך ברברת האולפנים מול עיתונאים מודאגים שישבו סביב עמית סגל אחד, לבוש לבן כחתן ביום חגו שהסביר שלממשלה לא הייתה ברירה כי היא לא יכלה להיכנע לקומץ טייסים. באותו הרגע חדרה ההכרה שיש הרבה יותר מסתם סמליות בכך שהחוק הראשון שעובר בתפריט ה"הפיכה המשפטית" הוא דווקא ביטול הסבירות.
נכון, העילה הזו לא שוות ערך לפסקת ההתגברות או לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. מבחינה משפטית היא ניתנת לגיבוי בעילות ובהנמקות אחרות. בבר הסלטים היא בקושי משעשע חיך; סלט כרוב שמגישים על חשבון הבית.
אבל בתפיסה הליברלית היא בעצם חזות הכול. היא המעגנת את הערכים ואת נורמות ההתנהגות במסגרת מעשית. היא נותנת את ההצדקה לפעולה שלטונית. היא ההנמקה האולטימטיבית והשאלה הקבועה שאנו שואלים את עצמנו בבואנו לשפוט.
האם ההחלטה של השר סבירה? האם ההתנהלות של ראש העירייה סבירה? האם הפרויקט שהוקם מתנהל באופן סביר? האם האיחור בפתיחת הרכבת הקלה סביר? האם הקנסות שניתנו סבירים? האם פיטורים של עובד סבירים? האם סביר שבוס ידבר כך אל עובדיו? האם הפערים הכלכליים בחברה סבירים? האם מינוי של אדם ללא ניסיון לתפקיד הדורש ניסיון סביר? האם דרישות המכרז סבירות?
27 שנים שאני מסקר שחיתות – שחיתות של פקידים, שחיתות של ראשי עיר, שחיתות של מלחכי פנכה, שחיתות של מערכת. 27 שנים שבהם אני וחבריי דורשים שוב ושוב ושוב מבעלי הכוח והשררה: היו סבירים
שלושה עשורים בלתי סבירים של גסיסה
27 שנים אני עיתונאי שמסקר שחיתות – שחיתות של פקידים, שחיתות של ראשי עיר, שחיתות של מלחכי פנכה, שחיתות של מערכת ושחיתות של שיטה. 27 שנים שבהם אני וחבריי "הטהרנים" – כפי שאוהבים לקרוא להם – דורשים, נוזפים, מתעקשים, מטרחנים, מתישים ומכים בתוף שוב ושוב ושוב בבקשה אחת מבעלי הכוח והשררה: היו סבירים.
אל תשקרו לציבור, אל תרמו את רשויות החוק, אל תשתינו מהמקפצה, אל תתעמרו בעובדים שלכם. קבלו החלטות בהתאם לאג'נדה שלשמה נבחרתם – אבל בסבירות. תשקלו בסבירות איך משתמשים בכספים של הציבור, תהיו סבירים בבואכם לחלק את העוגה, אל תהיו חזירים אל מול בריכות הכסף הנופלות על ראשכם ביום בהיר אחד.
תמנו אנשים שנראים לכם מתאימים, כאלה שתוכלו לעבוד איתם וכאלה שחולקים את השקפת עולמכם המקצועית – אבל בסבירות. אל תצייתו אוטומטית למשפטנים, אבל תקשיבו להם. אל תפחדו מרשויות החוק ואל תתנו להם לבלום את יכולתכם לפעול – אבל תהיו יראים מפניהם, ראו בהם גבול מסוכן לשרירותכם.
סבירות היא גם המצפן שלנו, העיתונאים, כלפי עצמנו. היא המדד שאנחנו מפעילים בכתיבה בין הצורך לבקר ולהתריע לבין החשש מהגזמה. אנחנו הולכים לישון עם השאלה האם הביקורת שלנו סבירה והאם הפעלנו כוח עיתונאי סביר, וקמים עם הפרסום ותוצאותיו. כשאנחנו לא סבירים – אנשים נפגעים באופן לא סביר.
תיעוד: דריסת מפגינים נגד המהפכה המשפטית בכביש 531 ליד כפר סבא, 24 ביולי 2023
פעמיים איבדתי את מקום עבודתי כי הדרישה שלי לסבירות התנגשה עם רצון הממונים לרצות אנשים לא סבירים ושיכורי כוח וכי ההתעקשות שלי לפרסם אמת התנגשה עם "עילת הסבירות" של הצד השני
פעמיים איבדתי את מקום עבודתי כי הדרישה שלי לסבירות התנגשה עם רצון הממונים לרצות אנשים לא סבירים ושיכורי כוח וכי ההתעקשות שלי לפרסם אמת התנגשה עם "עילת הסבירות" של הצד השני. כן, גם למושחתים יש עילת סבירות.
מבחינתם יש דברים שלא סביר לפרסם, ויש אנשים שלא סביר לפרסם עליהם. אז הייתי מאוד מתוסכל, וכך אני גם השבוע. אני לא מצליח להסביר לעצמי הכיצד, ומתקשה להתבונן במציאות במשקפיים סבירות.
הגביר הרג את הסביר
כשהתחלתי ללמוד את המקצוע כסטודנט, כיהן בשנתו הראשונה ראש ממשלה צעיר, חלק מהקוראים אולי זוכרים אותו – קוראים לו בנימין נתניהו. בשנתו השנייה כבר עבדתי ככתב בעיתון שאינו עמנו עוד. אני זוכר את זה כאילו שזה קרה אתמול: בערב שישי, 20:02, הביפר צפצף. "אמנון אברמוביץ' מפרסם כי המשטרה ממליצה להעמיד את ראש הממשלה לדין בפרשת בראון־חברון".
אני זוכר את התחושה הכבדה ברחוב, את הרמזורים מאיימים לקרוס, את עורך דין יעקב וינרוט מוזעק לאולפן לצמצם נזקים, מנסה להיראות הכי סביר שאפשר, את הלחשושים ביני ובין חבריי הסטודנטים לתקשורת ש"כזאת לא הייתה", את האוויר נמלא באבק של חוסר סבירות, ש"לא סביר" שראש ממשלה יהפוך לנאשם.
ראיתי איך נותנים לגיטימציה לשקר חופשי כדי לקדם אג'נדה, לעקוף נהלים כדי לקדם פרויקטים מופרכים, לגזור קופונים ולהתעלם מניגודי עניינים כדי לשמור על כיסא בכל מחיר
היום ידיעה כזאת שפותחת מהדורה היא עניין לא סביר בעליל. הרי המשטרה לא מעמידה לדין, וממילא הפרקליטות לא חייבת להתחשב בהמלצותיה. מאז חקירות של ראשי ממשלה ונשיאים, כתבי אישום ואף כלא ממושך לראשי השלטון הפכו כמעט לדבר הכי סביר בעולם. איך אומרת דמותו של דוד ביטן בארץ נהדרת: "היום כתב אישום זה כמו תואר ראשון. אי־אפשר להתקדם בלי זה".
ואכן, עם הזמן ראיתי איך הדרישה לחומה של "סבירות" נשחקת. לבנה אחר לבנה ממוטטים אותה כדי לבנות במקומה פרגולה זוהרת של שחיתות.
ראיתי איך נותנים לגיטימציה לשקר חופשי כדי לקדם אג'נדה, לעקוף נהלים כדי לקדם פרויקטים מופרכים, לגזור קופונים ולהתעלם מניגודי עניינים כדי לשמור על כיסא בכל מחיר, לבזבז כספי ציבור כדי לרצות רבנים ורוזנים, להיטיב עם אנשיך על חשבון מי שאינם, להפלות בין ציבורים, להתעמר בעובדים, לרדוף את חושפי השחיתות עד חורמה, להסית נגד יריבים באמצעות תפירת תיקים ופמפום ידיעות כזב, להרחיק את הסבירים ולקדם את הבריונים.
הסלפי החזירי של השרים וחברי הכנסת במליאה רגע אחרי ההצבעה שעלולה למוטט סופית את "עילת הסבירות" של החברה הישראלית כולה, הוא בסך הכול מראה המופנית אל משרדי הממשלה שבחוץ – ומהם אל הרחוב כולו.
החיוך והצהלה שלהם משולים לחוגגים בפומפיי רגע לפני שעשן הלבה חנק אותם סופית. יחליט בג"ץ מה שיחליט באשר לחוק, נדמה ש"סביר" כבר לא יהיה פה
בחום הנורא השורר היא מקרינה ייאוש וחורבן ושורפת את שרידיה האחרונים של התנהגות סבירה. החיוך והצהלה שלהם משולים לחוגגים בפומפיי רגע לפני שעשן הלבה חנק אותם סופית. יחליט בג"ץ מה שיחליט באשר לחוק, נדמה ש"סביר" כבר לא יהיה פה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם