כמה חודשים לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה בסין ביקרתי בבייג'ינג העמוסה והמזוהמת. סמוך לבית הארחה שבו ישנתי עמד רחוב שוקק חיים, מלא באנשים, חנויות ובתי מגורים. בוקר אחד, כשיצאתי מבית הארחה, שפשפתי את עיניי וצבטתי את עצמי כדי לוודא שאני לא חולם: כל הרחוב שעמד מולי רק ערב קודם לכן – נעלם כלא היה.
כלומר, הרחוב היה אבל האנשים, החנויות והבניינים נעלמו בבת אחת. במקומם נותרו רק שרידי הריסות ומעט דחפורים אחרונים. "מרחיבים את הדרך לאצטדיון האולימפי – אז השטיחו את כל הרחוב", הסביר לי בייאוש אחד המקומיים שידע אנגלית.
כן, ככה זה עובד במקומות שאין בהם "עודף משפטיזציה" או "משפטיזציה" כלשהי. הממשלה יכולה בהינף יד למחוק רחובות, להפר זכויות, להשמיד רכוש פרטי ולזרוק אנשים לרחוב – הכול רק אם תחשוב שזה משרת את מטרותיה.
אומנם מדובר במקרה קיצוני של משטר קיצוני, אבל בכל זאת הזיכרון הזה צץ לי אתמול בזמן שצפיתי במסיבת העיתונאים המניפולטיבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא הזכיר לא פחות משבע פעמים את צמד המילים "עודף משפטיזציה", כאילו מדובר באויב הכלכלה. מדובר בממוצע של כמעט פעם בדקה במהלך כל ההצהרה שלו.
נתניהו הזכיר לא פחות משבע פעמים את צמד המילים "עודף משפטיזציה", כאילו מדובר באויב הכלכלה. מדובר בממוצע של כמעט פעם בדקה במהלך כל ההצהרה שלו
אבל כשחושבים על זה לעומק, מדובר בנושא מורכב שספק אם יש עליו בכלל תשובות חד משמעיות. האם, למשל, "עודף משפטיזציה" זה משהו רע לכלכלה כפי שטען נתניהו, או שמא אולי דווקא מדובר בשיטה דמוקרטית שיש להתגאות בה? מה בכלל צריך להיות המינון הנכון של "משפטיזציה" כדי לייצר כלכלה וחברה בריאה? והכי חשוב, מה הפרמטרים שעל פיהם קובעים בכלל אם בכלכלה יש "עודף משפטיזציה" או "חוסר במשפטיזציה"?
את נתניהו כמו את נתניהו השאלות האלה בכלל לא עניינו אתמול מול המצלמות. הוא אשף בלקחת נושא מורכב וסבוך, להדביק לו סיסמא קליטה, למתג אותו כרצונו – ולהפוך את הטוב לרע ואת הרע לטוב, בלי שום דיון מעמיק. הכול בלהטוטי מילים ובחזרה אינסופית על אותה סיסמה, עד שהוא מקבע אותה בדעת הקהל כרצונו.
בכנות, קשה לקבוע אם הרפורמה המשפטית המתגבשת של השר יריב לוין ונתניהו אכן תוביל בסוף להורדת דירוג האשראי של ישראל. אבל ההיסטוריה, בכל אופן, לא מבשרת טובות. שתי המדינות – פולין והונגריה – שעברו מהפכה משפטית דומה חטפו מחברות הדירוג. בחברת הדירוג S&P מדברים בגלוי כבר היום על האפשרות הזו פה אצלנו.
קרן אינסייט, מהמשקיעות הגדולות בהייטק הישראלי, פרסמה השבוע מכתב גינוי נגד הרפורמה המשפטית בישראל.
קשה לקבוע אם הרפורמה המשפטית המתגבשת של השר יריב לוין ונתניהו אכן תוביל בסוף להורדת דירוג האשראי של ישראל. אבל הסימנים, בכל אופן, לא מבשרים טובות
פעולה של הורדת דירוג אשראי עלולה לטרוף לנתניהו את הקלפים ולשמוט מתחת לרגליו את התמיכה החלקית – שהוא עדיין זוכה לה – להעברת הרפורמה. היא עלולה גם לנפץ את תדמית ה"מר כלכלה", שהוא כל כך התגאה בה אתמול מול המצלמות.
אין ספק שנתניהו שרוי בלחץ עצום כתוצאה מכך. הוא מבין היטב את פוטנציאל הנזק של הורדת הדירוג. מסיבת העיתונאים שלו אתמול נועדה להצדיק את הרפורמה המשפטית מהפן הכלכלי, אבל בעיקר לסמן את האשמים למקרה שהמדינה תפגע בדירוג האשראי ובהשקעות.
לשם כך הוא נקט בטקטיקה שחברו הטוב – ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן – אהב מאוד להשתמש בה בדרך לביטול הדמוקרטיה בארצו: שיטת הסת ומשול. וכמו אצל אורבן, גם אצל נתניהו המטרה הראשונה הייתה נגיד בנק ישראל, שהביע הסתייגות למהלך – ואיתו עוד 270 כלכלנים, מהמובילים בארץ, שחתמו על עצומה נגד הרפורמה המשפטית.
למעשה, נתניהו יצר במסיבת העיתונאים שני מחנות ברורים: או שאתם עם הפטריוטים שבעד הרפורמה, שנלחמים לחזק את הכלכלה הישראלית – או שאתם משתייכים לכל השאר. את השאר הוא סימן ללא הבדלי פרופסורה, תפקיד ונטייה פוליטית כ"יריבים פוליטיים".
מסיבת העיתונאים שלו נועדה להצדיק את הרפורמה המשפטית מהפן הכלכלי, אבל בעיקר לסמן את האשמים למקרה שהמדינה תפגע בדירוג האשראי
נתניהו השתדל אומנם לא להזכיר את הנגיד בשמו כדי לא ליצור קרע פומבי, דבר שהמשקיעים לא יאהבו לראות, אבל הכתובת הייתה ברורה לכל הנוכחים בחדר. נתניהו כמובן לא פספס, כמו עמיתו אורבן, להפעיל גם את הרגש הלאומי הנפיץ, כשכינה את אותם הכלכלנים המתנגדים לרפורמה: "אלה שמוציאים את דיבת ישראל רעה בכל העולם".
למשפט הזה הייתה מטרה אחת: לעורר קונוטציה המשווה בין הכלכלנים המתנגדים לפעילותו בארץ לבין אויבי המתנגדים לפעילותנו בעולם. דין מתנגדי הרפורמה כדין הארגונים העוינים לישראל. דין אמיר ירון כדין גיס חמישי
המהלך הזה נועד לייצר דה־לגיטימציה ולהרתיע את הציבור המתנגד לרפורמה מלהביע את דעתו. ספק גדול, אגב, אם התנגדות כזו של כלכלנים בכירים הייתה יכולה להתקיים אילו התקשורת ומערכות המשפט היו בידיים הבלעדיות של נתניהו, כפי שהוא מכוון שיקרה. התנגדות כזו אצל אורבן, בכל אופן, כבר מזמן הפכה למשימה בלתי אפשרית. בטח לא מקרב הנגיד־בובה שמינה מטעמו.
את הביקורת נגד הרפורמה המשפטית והשפעתה על הכלכלה נתניהו ניסה להדוף בעיקר על־ידי דמגוגיה שנועדה לבלבל את הציבור עם שלל סיסמאות על עודף "משפטיזציה" ודוגמאות מהעבר. חלקן לא קשורות בכלל לנושא.
ספק, אגב, אם התנגדות כזו של כלכלנים בכירים הייתה יכולה להתקיים אילו התקשורת ומערכות המשפט היו בידיים הבלעדיות של נתניהו, כפי שהוא מכוון שיקרה
לא ברור, למשל, מה הקשר בין "עודף משפטיזציה" לבין העתירות שהוגשו לבג"ץ נגד מתווה הגז? רוב העתירות התרכזו בטענה רצינית וכבדת משקל, שלפיה לממשלה לא קיימת סמכות לכבול את סמכויות הממשלות הבאות אחריה.
בג"ץ בסוף אישר את המתווה, אחרי תיקון שביצעה הממשלה במתווה, מה שמעלה את השאלה: האם נתניהו מתכוון בעצם לאסור – במסגרת הרפורמה החדשה שלו – הגשת עתירות כה חשובות מסוג זה לבג"ץ?
אם התשובה היא לא, אז לא ברור למה הוא העלה את הדוגמה הזו במסיבת העיתונאים. אם התשובה היא כן, אז לכאורה הוא מצטרף לדעת הטוענים שהרפורמה תפגע בדמוקרטיה וביכולת של האזרח או הארגון להתגונן מפני פעולות דורסניות של הממשלה – בטח ובטח בתחום הכלכלי.
אין אירוני מזה שברשימת עצומת הכלכלנים החתומים נגד הרפורמה מופיע גם שמו של מי שמוכר בתור אדריכל אותו מתווה גז, יוג'ין קנדל. אותו קנדל, שהיה יד ימינו של נתניהו – וסבל לא פחות ממנו, ואולי אף יותר, מההתנגדות למתווה – הפך במסיבת העיתונאים ברגע אחד ל"יריב פוליטי" של נתניהו. בדיוק כמו כל שאר הכלכלנים שנכנסו בין לילה לקטגוריית המוציאים את דיבת הארץ רעה בעולם.
אין אירוני מזה שברשימת עצומת הכלכלנים החתומים נגד הרפורמה מופיע גם שמו של מי שמוכר בתור אדריכל מתווה הגז, יוג'ין קנדל, שהיה יד ימינו של נתניהו
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ללוגיקה אין משקל בדיון הזה. הצד השני נאחז באהבליותו, כי אחרת כל הטיעונים שלו מתרסקים. בסופו של יום הביקור של בלינקן והמסר מביידן הם שיכריעו. להפגנות גם יש חלק חשוב במתן רוח גבית לממשל האמריקאי. פתק מביידן שיהיה כתוב בו: 'אין יותר וטו במועצת הבטחון' וביבי יודע שתוך חודשיים יש כאן אמברגו נפט, וצו מעצר נגדו בכל שדה תעופה בעולם החופשי. ואבוי, איך נגיע ללכספת בפנמה?
ביבי משתין במכנסיים מהפחד. להוציא אותו לנבצרות, והיידה, לכלא – עד סוף החיים! בלי ביקורים, בלי טלפונים, צינוק – שיירקב שם. כל החבורה שסביבו עברייני צעצוע נבחנים קשקשנים עם הזנב. יאללה, לזרוק את הג'יפה הזה לכלא!