הקולות העולים מתוך הממשלה החדשה גורמים לנו תחושה שאנחנו נמצאים על ספו של מדרון חלקלק. קצרה היריעה מלמנות את כל תמרורי האזהרה, לכן אתמקד בשלושה מן הנושאים הבוערים שאם "נרדם בשמירה" אנו עלולים למצוא את עצמנו חיים תחת "משטר דמוקרטי" הדומה לזה הנהוג כיום בפולין או בהונגריה.

הקולות העולים מתוך הממשלה החדשה גורמים לנו תחושה שאנחנו נמצאים על ספו של מדרון חלקלק. קצרה היריעה מלמנות את כל תמרורי האזהרה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

תמרור האזהרה הראשון מתריע בפנינו שעלינו להכין את עצמנו למאבקים מורכבים. מאז כינון הממשלה אנחנו חווים מציאות של מתן לגיטימציה לדה-לגיטימציה של זכויות הפרט בכלל וזכויות המיעוט בפרט. במילים אחרות, שימוש בטיעון זכותו של הפרט על מנת לשלול לגיטימיות של פרטים ושל מיעוטים.

נשמע מופרך? גורמים בממשלה החדשה משמיעים שוב ושוב תביעה לגבי הזכות הלגיטימית של הפרט לנהוג ע"פ תפיסת עולמו. גם במקרים בהם תפיסה זו כוללת הפליה של קבוצות מיעוט בחברה הישראלית, שפוגעות לכאורה באמונתו ובזכויותיו. בשם טענה זו מבקשים בעלי תפיסת עולם מפלה להתגונן מתביעות של קבוצות מיעוט בגין הפלייתן.

התביעה המושמעת על ידי נציגי קבוצות המיעוט היא התביעה לשוויון מלא. זאת בהינתן ששוויון הוא זכות בסיסית ויסודית בכל משטר דמוקרטי. תביעה זו היא פועל יוצא מהעובדה ההיסטורית הידועה כי חברי קבוצות הרוב נוטים להפלות את בני קבוצות מיעוט. הן בשל נטייה להפלות "אחרים" והן בשל חולשתם הפוליטית של בני קבוצות המיעוט – מעצם היותם מיעוט.

הזכות לשוויון (ובעיקר שאדם לא יופלה לרעה ביחס לאחרים) היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות והחשובות ביותר בכל חברה אנושית, על אחת כמה וכמה במשטרים דמוקרטיים.

מאז כינון הממשלה אנחנו חווים מציאות של מתן לגיטימציה לדה-לגיטימציה של זכויות הפרט והמיעוט. משתמשים בטיעון זכותו של הפרט על מנת לשלול לגיטימיות של פרטים אחרים ושל מיעוטים

הזכות לשוויון היא זכות המוענקת לכל אדם באשר הוא אדם. זכות זאת מוקנית גם לקבוצות שונות בחברה וחובתו של המשטר הדמוקרטי לערוב לזכויות אלה של המיעוט. הפליית אדם בשל שיוכו לקבוצה מסוימת היא אפליה שאסורה במפורש במשפט הבינלאומי ובדיני זכויות האדם. זאת מאחר שאחת מחולשותיו של המיעוט היא חוסר יכולתו להתגבר בכוחות עצמו על ניסיונות האפליה.

כאן נעוץ תמרור האזהרה השני – עצם השיח סביב הסוגייה הזו יוצר תודעה שעלולה להביא איתה גם "צנזורה עצמית". לכאורה מדובר באוקסימורון – הרי איך ישנה צנזורה אם אנחנו מדברים על הנושא? בעצם כתיבת שורות אלו נדמה שיש סתירה פנימית, אבל לא כך.

צנזורה עצמית באה לידי ביטוי בשלושה אופנים:

1

ראשית, מן הראוי להבהיר כי בעצם קיום השיח אנחנו מנכיחים אותו ונותנים לו ביטוי, ובכך גם השאלה הופכת ללגיטימית: מה גובר על מה – הזכות של הפרט להפלות קבוצה הדורשת שוויון או זכות הקבוצה לדרוש ולקבל שוויון.

השיח הזה יוצר מציאות שבה זכות הייסוד לשוויון של האדם מוטלת בספק. כלומר, ערעור על עקרון יסוד של הדמוקרטיה הליברלית הוא לגיטימי. מצב זה הוא חמור לאור המגמה הנוספת של הממשלה והיא "הרפורמה" במערכת המשפט – שתכליתה להגביל ולחסום את האפשרות של בית המשפט (בעיקר את בית המשפט העליון) מלתת סעד בנושא זה לקבוצות המיעוט.

לפיכך,  גם קולות ההרגעה של חלק מהפוליטיקאים שהם לא ייתנו יד למצב זה – אינה "מנחמת" ואינה תקינה, שכן, היא הופכת זכות יסוד זאת לתלוייה אך ורק בחסדו ו/או ב"מצבו הפוליטי" או בכל גחמה אחרת של נבחר ציבור כזה או אחר.

הזכות לשוויון מוענקת לכל אדם ולקבוצות שונות בחברה וחובתו של המשטר הדמוקרטי לערוב לזכויות אלה של המיעוט. הפליית אדם בשל שיוכו לקבוצה מסוימת אסורה במפורש במשפט הבינל' ובדיני זכויות האדם

2

מה שמוביל אותי לאופן השני של הצנזורה העצמית – כשמתרגלים לדבר יותר מדי, קשה לפעמים להירתם לפעולה ממשית.

אנחנו עוד לא שם, עוד ניתן לומר שאנחנו אפילו רחוקים. אך עם יד על הלב: האם אנחנו יכולים להגיד לעצמנו שנהיה באמת מוכנים לצאת "מאזור הנוחות" של עצמנו ולפעול למען קבוצות המיעוט במידה שנידרש לכך?

אחרי הכל, הנטייה של רובנו היא לומר לעצמנו: לא נורא, הרי זה לא נוגע לנו אישית, ובהיררכיה של הצרות יש לנו דאגות גדולות יותר להתמודד אתן (יוקר המחייה, מערכת הבריאות וכיו"ב).

3

האופן השלישי של הצנזורה העצמית קשור בתודעת קבוצות המיעוט עצמן. שכן שלילת הזכויות מתחילה בטפטוף איטי ולא תמיד מורגש. חוק קטן פה, הגבלה מינורית, פרסום דעה של רב כזה או אחר. כל עוד כולנו נקבע בתודעה שזהו המצב הנתון – קל לדמיין קבוצות מיעוט שחוששות להקים קול זעקה, כי הרי אף אחד לא רוצה להיות "הנודניק שצועק לחינם". זאת ועוד, ההתמודדות היא קשה וגובה מחירים ועדיף אולי לעקוף אותה. אולי אנו תלויים בתקציבים ממשלתיים וציבוריים – אז למה לעורר שדים רדומים?

האם נצא מאזור הנוחות כדי לעזור למיעוט? נטיית רובנו היא לומר לעצמנו: לא נורא, הרי זה לא נוגע לנו אישית, ובהיררכיה של הצרות יש לנו דאגות גדולות יותר להתמודד אתן (יוקר המחייה, מערכת הבריאות וכיו"ב)

מבין כל הדגלים האדומים, השלישי מטריד במיוחד, שכן הוא נוגע בנו הנשים – קבוצה המונה מחצית ממספר התושבים במדינה; הדרת נשים ושלילת הזכויות שלהן במרחב הציבורי ופגיעה במאבק ארוך השנים של הנשים לשוויון, להכרה ולניראות.

הדרת נשים במרחב הציבורי בטיעון ש"זאת בחירה שלהן" ואל לנו להתערב בבחירה האישית היא מטרידה ופוגעת בכלל ציבור הנשים ובמאבקן ארוך השנים לשוויון.

בכל המקרים שמהווים הדרת נשים נמנעת מנשים, מכל המגזרים, הבחירה בין אפשרויות שונות. הן נאלצות להתאים את עצמן לתכתיבים שונים ביחס לנוכחותן במרחב הציבורי. על כן הדרת נשים משמעה פגיעה קשה באוטונומיה של נשים, והיא פוגעת בזכותן לשוויון מלא.

יתרה מזאת, פרקטיקות של הדרת נשים פוגעות בזכותן של נשים לכבוד, שכן הן נוטות לדחוק את הנשים לאחור או הצידה ולהשתיק את קולן, ובכך לשדר מסר פוגעני שלפיו נשים נחותות מגברים.

הממשלה החדשה מדירה בפועל נשים. נכון, איש מהם לא מצהיר על כך ואף שר לא אומר בפה גלוי שהוא מדיר נשים במרחב הציבורי או מפלה נשים. חלילה. חלקם, מדברים "בכבוד" ו"בהערכה" על נשים. זאת בתנאי שימצו את עצמן בתפקידן ה"טבעי" ו"החשוב" כרעיות ואימהות. בתפקידן כאחראיות על הבית, על הבאת כמה שיותר ילדים לעולם, גידולם וחינוכם.

בפועל, כיום מאד פשוט לא להדיר נשים בכנסת ישראל, שבה אין כמעט נשים מכהנות שאפשר להדירן. מיעוט הנשים בכנסת ובממשלה החדשה צריך להדאיג כל אחד ואחת מאתנו – שכן לנו הנשים אין ייצוג הולם.

הממשלה החדשה מדירה בפועל נשים. נכון, אף שר לא אומר בגלוי שהוא מדיר נשים במרחב הציבורי או מפלה נשים. חלילה. חלקם, מדברים "בכבוד" על נשים, בתנאי שימצו את תפקידן "הטבעי" כרעיות ואמהות

אני פחות דואגת "לנו", הנשים הבוגרות, החזקות שיודעות להילחם על זכויותיהן, ובמידת הצורך להשתלב איפה שנרצה. אנו יכולות להרשות לעצמנו לשלם את המחירים הכבדים הכרוכים במאבק.

אני דואגת יותר לדור הצעיר. לילדות הקטנות של היום. מה עובר על ילדה צעירה שאולי בשנה הבאה תחשוב לרוץ ליו"ר מועצת התלמידים בבית הספר שלה, אבל אין לה מודל נשי מנהיגותי רלוונטי בכנסת? כנסת שבה האווירה הכללית והמודל השכיח הוא שגברים הם אלו ששולטים?

אסיים ב"קול הקורא" שארגון יוצאי מרכז אירופה פרסם בעקבות תוצאות הבחירות: המגמה המסתמנת בתהליך הרכבת הממשלה על יסוד תוצאת הבחירות לכנסת ה-25 מעוררת דאגה רבה בישראל ובעולם.

ארגון יוצאי מרכז אירופה נושא בזיכרונו הקיבוצי באופן מיוחד את החשש מפני מגמה שכזו: ערעור על שיטת הפרדת הרשויות, ערעור על מעמדה העצמאי של  הרשות השופטת, הפעלת עריצות הרוב בשם הדמוקרטיה, שינוי חוקתי חסר רסן הפוגע בזכויות המיעוט, דה-לגיטימציה של המאבק בגזענות, הפקדת כוחות הביטחון של המדינה בידי מי שמאיימים לעשות בהם שימוש לרעה.

כל אלה מהווים מרשם לשחיקת המשטר הדמוקרטי המיוסד על עקרונות זכויות האדם, האזרח והגנה על זכויות המיעוט.

כיורשי יהדות מרכז אירופה שחוותה את המאבק על השגת הזכויות הדמוקרטיות אך גם את אובדנן, אנחנו מתריעים בפני התהליך המסוכן שסופו מי ישורנו.

ארגון יוצאי מרכז אירופה נושא בזיכרונו הקיבוצי את החשש מפני מגמה שכזו: ערעור על שיטת הפרדת הרשויות, על עצמאות הרשות השופטת, הפעלת עריצות הרוב בשם הדמוקרטיה ועוד

כממשיכי מסורת של פלורליזם יהודי וסובלנות בין-דתית אנחנו קוראים לעצור את מגמת הנגד המסתמנת כעת בישראל, כמו גם המגמה לסתום את הגולל על פתרון שתי מדינות לשני עמים.

דבורה הברפלד היא יו"ר נשיאות ארגון יוצאי מרכז אירופה, שנוסד ב-1932, בתקופת העלייה החמישית, כארגון עולים ונשא אז את השם "התאחדות עולי גרמניה". מאז ועד היום ממשיך הארגון לפעול ברצף למען צאצאי עולי מרכז-אירופה ולמען העולים מארצות חוג התרבות הגרמנית - גרמניה, אוסטריה צ'כיה ושוויץ (צילום: אלישע אבן טוב)