זמן ישראל

הבחירות הקרבות, הגורליות כל כך, מעוררות רגשות סותרים. תקוות גדולות למיגור כוחות הרשע מתערבבות בפחדים גדולים. מה יהיה כאן אם חלילה גם הפעם בנימין נתניהו והביביזם לא יסולקו?

התקוות לחידוש פניה של ארצנו הדוויה מחזירות אותי אל שירי געגועים למה שהיה כאן פעם. לגעגועים מתלווה קינה על אשר אבד. "אל ארץ ישראל הישנה, האבודה והנשכחת אשר הושיטה את ידה כדי לתת ולא כדי לקחת", כמאמר נעמי שמר בשירה "בהיאחזות הנח"ל בסיני".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

בכל מערכת בחירות אנחנו שומעים את אותן הבטחות. עוד דירות, עוד התחדשות עירונית, עוד שכונות חדשות. הממשלה סופרת יחידות דיור, ראשי ערים מתגאים במגדלים חדשים, ויזמים מציגים הדמיות מרשימות של מגדלי מגורים עם חדרי כושר, בריכות שחייה וחללי עבודה.

אבל יש שאלה אחת שכמעט אינה נשאלת: מי יבנה את הקהילה?

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.