במשך שני עשורים נדמה היה שהעולם צועד לעבר עידן פוליטי חדש – עידן שבו המנהיג החזק מחליף את המוסדות, הנאמנות האישית גוברת על המחויבות לערכים דמוקרטיים, והבטחת המשילות הופכת להצדקה לריכוז כוח ולהחלשת מנגנוני הבקרה. מארצות הברית ועד ברזיל, מהונגריה ועד ישראל, הפופוליזם הפוליטי התבסס ככוח מרכזי, לעיתים תוך ערעור יסודות הדמוקרטיה הליברלית.
אלא שתוצאות הבחירות האחרונות בישראל ובארצות הברית מציבותות סימן שאלה גדול מעל המגמה הזאת. בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, שניים מהמנהיגים הבולטים המזוהים עם הפוליטיקה הפופוליסטית של העשורים האחרונים, ספגו מכות אלקטורליות משמעותיות. שניהם עדיין מחזיקים בכוח פוליטי רב, אך תוצאות הבחירות מצביעות על גבולות יכולתם לשלוט במערכת הפוליטית.
חוסאם אבו בכר הוא ד"ר למנהל חינוכי, מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובמסווה של ניתוח ענייני, מובלעת כאן ההנחה שהשמאל הפוליטי – שרובו מקדם את הברית האדומה-ירוקה שבאה להחריב את העולם המערבי, הוא מייצגה הבלעדי של הדמוקרטיה, ומגן עליה מפני הסמכותנות של מנהיגים פופוליסטים.
אי-הרצון לשתף פעולה עם גורמים שחותרים להשמדתה של מדינת ישראל, והשתתפותם בבחירות לכנסת אופשרה בניגוד לחוק ע"י בג"ץ, מהווה, לדברי הכותב, "פוליטיקה של הדרה".
ההסברים שניתנים כאן לתוצאות הבחירות בישראל ובעולם, מתעלמים לחלוטין מאי-סדרים, שחלקם כבר הוכחו, בהליך הבחירות – שהן כשלעצמן הונאה שנועדה להשלות את הבוחרים שהם קובעים את מה שלמעשה נקבע ע"י הגורמים שמנהלים את שני הצדדים של המפה הפוליטית.